ברש"י (ו' ז'): "למה ניגרע: אמר להם אין קדשים קרבים בטומאה אמרו לו יזרק הדם עלינו בכהנים טהורים ויאכל הבשר לטמאים (וישנם גירסאות: לטהורים)".

וצריך להבין, לכאורה שאלתם "למה ניגרע" אינה מובנת שהרי הם עצמם אמרו הטעם - "אנחנו טמאים לנפש אדם"? לכאורה דברי רש"י "אמר להם אין קדשים קרבים בטומאה" מובנים בפשטות, וא"כ לכאורה הי' רש"י צריך להתחיל פירושו בתיבות "אמרו לו יזרק הדם עלינו כו'". מפרשים מבארים שמשה אמר להם "אין קדשים קרבים כו'", במענה לטענתם "למה ניגרע", ואח"כ אמרו "יזרק הדם עלינו". אך צריך להבין מהו תוכן הטענה "למה ניגרע" לפני שאמרו "יזרק הדם עלינו כו'"?

והביאור: כשמשה לא איפשר להם להביא את קרבן הפסח שאלו "למה ניגרע" כי חשבו שקרבן פסח שונה מכל שאר הקרבנות - שהרי בפסח מצרים לא היה ענין של הקרבה לה' אלא רק אכילה, ואם כן מזה שבפסוק נאמר הלשון "ויעשו את הפסח" - ולא והקריבו - חשבו שפסח זה הוא בדוגמת פסח מצרים, ואם כן טענו "למה ניגרע" שיכולים להביא את הפסח גם אם הם טמאים. ועל זה אמר להם משה שגם פסח הוא קרבן לה' - "אין קדשים קרבים בטומאה". ועל זה אמרו לו ("להקריב את קרבן ה'") "יזרק הדם עלינו כו'" שאם כן - שניתוסף עוד ענין בפסח והוא הקרבן - הם רוצים רק את הענין דקרבן לה' שבפסח ואינם צריכים לאכול את הבשר, כי אכילת הפסח הוא ענין שונה מהקרבן שבו כנ"ל. (ולפי זה הגירסא היא יאכל לטהורים - והפירוש הוא לאנשים אחרים שטהורים).    

ובאופן אחר יש לפרש שהגירסא היא לטמאים, והתכוונו שהם עצמם יאכלוהו בטומאה (שעל פי זה יובן איך נתחלפה הגירסא - שהמעתיק חשב ש"לטמאים" הוא טעות ולכן שינה ל"לטהורים"), כי חשבו שזה שהאכילה הוא דוקא בטהורים הוא דוקא בשאר הקרבנות אך לא בקרבן פסח שכנ"ל חשבו שענין האכילה שבו הוא ענין בפני עצמו ואינו קשור לקרבן שבו.

ועל פי זה יוצא שלאחר ששמעו שישנו ענין הקרבן בעשיית הפסח דרשו בעיקר את הקרבן שבו.

וההוראה: אף שבני ישראל דרשו בעיקר את ענין הקרבן שבעשיית הפסח מ"מ הקב"ה הדגיש "ויעשו" - ענין האכילה שבו, כי תכלית הקרבן הוא ההמשכה למטה - אכילה.