על הפסוק (כג, ט) "כי מראש צורים אראנו" מפרש רש"י: "אני רואה אותם חזקים כצורים ע"י אבות ואימהות". וצריך להבין מדוע אין רש"י מפרש כפשוטו? (כמו מפרשים אחרים שבלעם עמד בראש הר, שעל פי זה יומתק זה שאחר כך אמר לו בלק "וכולו לא תראה" דמזה משמע שלפני כן ראה את כל בני ישראל ובפשטות ענין זה מרומז ב"מראש צורים").

והביאור בזה: בתחילת דברי בלעם נאמר "וישא משלו" ובחלק זה הכל הוא כפשוטו [ולפרש"י גם "עפר יעקב" אינו משל שהרי מפרש "כתרגומו דעדקיא דבית יעקב", בני יעקב הקטנים, שנקראים עפר מפני שהם "בנים דקים" או כלשון הפסוק "עופר האילים", ולפירוש השני "אין חשבון במצוות שהם מקיימין בעפר". "ומספר את רובע ישראל" קאי על "ארבע (דגלים)" או "רביעותיהן", שכל זה אינו משל אלא הכל הוא כפשטות הלשון), ולכן מפרש רש"י שהמשל הוא "מראש צורים" שאינו כפשוטו אלא מרמז ל"חזקים כצורים וגבעות".

[והנה, במדרש הלשון הוא "צורים אלו אבות ומגבהות אלו אמהות", שלהמדרש "צורים" הוא כינוי להאבות (דישנם כמה פסוקים שבו נקראים האבות "הרים" או "צור"), וא"כ אין זה משל, ולכן רש"י משנה ואומר "אני רואה אותם חזקים כצורים ע"י אבות ואימהות", היינו ש"צורים" קאי על בנ"י, ולפי"ז "צורים" הוא משל".  

[ועל פי זה יומתק הפסוק "ראשית גויים עמלק ואחריתו עדי אובד", שגם שם נאמר "וישא משלו" אף שבפשטות הכל כפשוטו, ולכן מפרש רש"י ש"ראשית גויים" איו פירושו כפשוטו, שעמלק הוא ראשית - הכי חשוב או חזק וכיוצ"ב - אלא משל על זה שעמלק היה הראשון שנלחם בישראל. ובהמשך לזה גם "ואחריתו עדי אובד", אין פירושו בפשטות שמדבר בסופו של עמלק, אלא זהו בהמשך להמשל הראשון – ששייך לישראל - "ואחריתו להאבד בידם", ביד ישראל (ולא "מחה אמחה" על ידי הקב"ה) כמו שהם נלחמו בישראל].

מיינה של תורה: על פי הנ"ל שפירוש רש"י מבוסס על זה שצריך להיות משל יומתק הביאור בפנימיות הענינים - ש"חזקים כצורים" קאי על כח המסירות נפש שהוא חזק בתקיפות שלמעלה מטעם ודעת. דהנה משל צרכים דוקא כשאי אפשר להיות הבנה בדבר עצמו ולכן צריך משל. והנה בלעם אינו יכול להבין את התוקף דישראל שהוא - כהמשך הכתוב בבחינת "לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב", דהתוקף דישראל הוא ענין ביטול ומסירות נפש, תוקף רוחני שאינו קשור עם מציאות האדם, משא"כ התוקף שבלעם יכול להבין הוא תוקף שקשור עם מציאות האדם. והתוקף הרוחני אינו מתחלש במשך הדורות מפני שזה בא מכח הבורא שאינו משתנה.