בי"ב תמוז אמר כ"ק מו"ח אדמו"ר מאמר ד"ה "הוי' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי", שתוכן הפסוק הוא בקשה על להבא, ובי"ג תמוז לאחר השחרור בפועל אמר מאמר ד"ה "ברוך הגומל לחייבים", שתוכן הפסוק הוא הודעה על העבר. וצריך להבין, לכאורה לכל לראש צריך להיות הודאה על העבר ורק לאח"ז מתאים בקשה על להבא?

ויובן בהקדים, שנוסף על הנס הגדול דהגאולה היו כמה ניסים נוספים, וביניהם ישנו נס שלאחר כו"כ שנים כשחושבים על זה רואים שנס זה הוא נס שאין לו אחיזה בטבע, ובפרט אחד ה"ז נס גדול יותר מהשחרור עצמו, והוא שכל אלה שהשתדלו לעשות פעולות עבור השחרור לא ניזוקו כלל לא לאחר השחרור וגם לא לפני השחרור. ויש לומר שענין זה פעל או ביאר (או שניהם) כ"ק מו"ח אדמו"ר ע"י אמירת המאמר ד"ה "הוי' לי בעוזרי", ולכן לכל לראש אמר מאמר זה כדי להבהיר שכל אלה שהשתדלו עבור השחרור לא יזוקו.

והביאור בזה: במאמר מבואר שאף שנראה שיש לאדם עוזרים רבים הנה באמת "הוי' לי בעוזרי", שרק הוא לבדו הוא הבורא והוא לבדו עוזר לו. וע"י אמירת המאמר התגלה ענין זה שכל אלה שעזרו אינם תופסים מקום כמציאות בפני עצמם ולכן לא ניזוקו, כי העזר בא משם הוי'. אך מ"מ מגיע להם שכר גדול, וזהו המבואר בהמשך המאמר ש"עוזרי" הם הבירורים המתבררים, שהם עוזרים להאדם, ומוסיף בהמאמר "וע"ד התלמידים שנקראים בנים", שבזה ביאר שכל אלה שעזרו וכו' שיש להם בחירה חופשית, ולכן נקראים בשם "עוזרי", מגיע להם שכר גדול.

וממשיך בהמאמר ומקשה מהו פירוש הבקשה "ואני אראה בשונאי", שלכאורה הבקשה הי' צריך להיות ש"יתמו חטאים ולא חוטאים"? וי"ל שבזה ביאר כ"ק מו"ח אדמו"ר שגם אלו שאסרו אותו וגרמו לו יסורים וכו' הנה גם בהם צריך להיות "יתמו חטאים ולא חוטאים". וממשיך לבאר ש"ואני אראה בשונאי" פירושו שע"י השונא מגיע לבחי' ראי', שלא רק שאין לו רגש של שנאה לשונא אלא אדרבא שמהשונא לומד הוראה מלמעלה בעבודתו, ועד לאופן של ראי'.

ודוקא לאחר שרואים את ב' הפרטים, "הוי' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי" שגם "עוזרי" וגם "שונאי" הם שניהם ענים של "הוי' לי", הנה עי"ז מגיעים ל"ברוך הגומל כו' שגמלני טוב", שרואים שה"גמלני" הוא מהקב"ה בעצמו, וזה בא למטה בטוב הגלוי בטוב הנראה והנגלה.