בפרשתנו נאמר (יח, ח): "ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל. ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה גו' ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה".

הביאור בזה: ישנם ב' אופנים לפרש את ההבדלה דהכהנים והלויים: (א) רש"י סובר שהם שני סוגי הבדלה. שהכהנים הובדלו לשירות לה', ולכן מקבלים נחלה בארץ ישראל מהקב"ה (ומפרש שהפסוק - בפרשת עקב - "על כן לא יהיה ללוי גו' ה' הוא נחלתו", קאי על הכהנים, "לפי שהובדלו לעבודת מזבח כו'"). משא"כ הבדלת הלויים הוא כדי שישרתו את הכהנים, והם עובדים - לא בשליחות הקב"ה - אלא בשליחות בני ישראל (ולכן מפרש בחומש במדבר "שכולן היו זקוקין לצרכי המקדש אלא שהלוים באים תחתיהן בשליחותם"). (ב) משא"כ הרמב"ם כותב ש"זרע לוי כולו מובדל לעבודת המקדש", שסובר שהכהנים והלוים הם באותו גדר השירות, ורק שהכהנים הובדלו מכלל הלוים לעבודת הקרבנות. 

ועל פי זה יש לבאר לפי שיטת רש"י את חילוקי הלשונות שבין הכהנים והלוים בפרשתנו. שלכהנים נאמר "אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל", שלכהנים ישנו נחלה באותו אופן דשאר בני ישראל - נחלה שניתנה מהקב"ה. משא"כ בנוגע ללוי נאמר "ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה", דנחלתם אינו כנחלת שאר בני ישראל, שאינה מהקב"ה אלא מבני ישראל חלף עבודתם. 

מיינה של תורה: הענין ד"ילוה אישי אלי", חיבור להקב"ה, הוא על ידי הביטול. וזהו שכל ענין שבט לוי אינו עבודת עצמם, על דרך שאר בני ישראל ועל דרך הכהנים, אלא שירות לבני ישראל, בחינת ביטול לגמרי ודוקא על ידי זה נעשה בחינת לוי - "ילוה אישי אלי".