כתב הרמב"ם בהלכות בית הבחירה (א, ט): "אין בונין בו עץ בולט כלל". והקשה הראב"ד הלא לשכת כהן גדול נקראה לשכת העץ מפני שהיתה עשויה מעץ". ויש לומר שהרמב"ם הבהיר זאת באמרו "עץ בולט", שיש לומר שהעצים בלשכת העץ היו מכוסים בסיד וכיוצא בזה. אך צריך להבין, ביאור זה מבאר רק שמותר לעשותו של עץ, אך מהו הטעם לעשותו של עץ אם יכסו את העצים?

והנה, אאמו"ר מבאר שכל זמן שהכהנים גדולים היו צדיקים והאריכו ימיהם נקראת לשכת כהן גדול לשכת העץ, כי עץ מורה על אריכות ימים (כמ"ש בישעיה "כימי העץ ימי עמי"), וכהן גדול שייך לאריכות ימים כי אריכות ימים היא "בימינה" - בחי' הימין בחינתו של כהן גדול - וכמו שרואים ממאמר רז"ל על הפסוק "וישב שם עד מות הכהן הגדול" שרוצח מקצר ימיו של אדם וכהן גדול מאריך ימיו של אדם כו'". אך לאחר ימי שמעון הצדיק שאז שינו את השם ללשכת פרהדרין מפני שהיו נותנין ממון לכהונה ומחליפין אותה כל שנים עשר חודש כפרהדרין הללו (פרהדרין: שרי המלך) שמחליפין אותם כל שנים עשר חודש. 

וזהו הטעם שבנו את לשכת כהן גדול מעץ מפני שעץ - אריכות ימים - הוא בחינת כהן גדול (גם בזמנים שבהם לא האריכו ימיהם).

אך בפנימיות הענינם צריך להבין מדוע כיסו את העצים גם בזמן שהכהן גדול היה מאריך ימים? ויובן בהקדים הביאור בזה שגם לאחרי שמעון הצדיק היו כהנים גדולים שהאריכו ימים ואם כן מדוע נקראת לשכת פרהדרין גם בזמנם? והביאור בזה: בפרהדרין ישנו ענין למעליותא השייך לכהן גדול, דעבודת הכהן גדול ביום הכיפורים (שעיקרה היתה עבור "שבעת ימים קודם יום הכיפורים מפרישין כהן גדול מביתו") הוא בענין התשובה, וענין התשובה הוא שנעשה מציאות חדשה ש"שאיני אותו האדם שעשה אותם המעשים". וזהו הפירוש פרהדרין שאף שבגשמיות הוא אותו כהן גדול שנכנס לקדש הקדשים בשנה שעברה, מכל מקום ברוחניות הענינים הוא כהן גדול חדש. (וזהו שדוקא במסכת יומא - ענין התשובה - נקראת לשכת פרהדרין, ובמסכת תמיד נקראת רק לשכת כהן גדול). 

וזהו שהעץ היה מכוסה כי התוכן דעבודת כהן גדול ביום הכיפורים אינו עבודת הצדיקים - עץ, אלא עבודת התשובה. ואעפ"כ נקראת פלהדרין רק כשהכה"ג היו שלא כדבעי, כי עד אז היה העבודה דיום הכיפורים תשובה של צדיקים שאין להם את הבריחה מארץ ציה וצלמות שלמעלה ממדידה והגבלה, ודוקא כשהתשובה דכהן גדול היה תשובה כפשוטה - שבו יוצא האדם מכל מדידה והגבלה - נעשה מציאות חדשה שזהו ענין פרהדרין.