על הפסוק (טז, כה) "ויקם משה וילך אל דתן ואבירם וגו' וידבר אל העדה לאמר סורו נא מעל וגו'" מפרש רש"י: "ויקם משה, כסבור שישאו לו פנים ולא עשו".

וצריך להבין הרי הקב"ה אמר למשה לאמר לבני ישראל לסור מעל אהלי האנשים, ואם כן קשה איך הלך משה לפני כן לעשות מעשה אחר – לפעול על דתן ואבירם?

והנה המפתח להבנת דברי רש"י זה הם התיבות שמביא בדיבור המתחיל, שמביא רק "ויקם משה", אף שלכאורה העיקר חסר דהוה ליה להביא "וילך אל דתן ואבירם"?

אלא שרש"י מפרש שמשה הלך לקיים ציווי ה' לאמר לבני ישראל "סורו נא", אלא שבני ישראל היו "מסביב למשכן קורח דתן ואבירם". ופירוש "ויקם משה" הוא על דרך שנאמר "ויקם שדה עפרון", שפירושו "תקומה היתה לו", שהוא ענין של חשיבות, שאופן הליכתו של משה היה באופן דחשיבות ומלכות וכו' כדי שישאו לו פנים ויחזרו בהם מהמחלוקת. [אך משה לא הפסיק בפעולה או דיבור בין ציווי הקב"ה לקיום הציווי].

והוראה: שצריכים להשתדל בכל מיני תחבולות לקרב את בני ישראל לאביהם שבשמים, כהנהגת משה שאף שגבר נגזרה הגזירה, מכל מקום השתדל לפעול שיחזרו בהם.