"ביום הזה באו מדבר סיני" קאי על ראש חודש סיון, ובו נאמר "ויחן שם ישראל כנגד ההר", ודרשו חז"ל "כאיש אחד בלב אחד". ולכאורה ישנו דבר פלא, שבגמרא נאמר שבראש חודש סיון "לא אמר להו ולא מידי משום חולשא דאורחא", ולכאורה קשה שהרי בני ישראל השתוקקו לקבלת התורה, ועד שספרו את הימים עד מתן תורה, ואם כן מובן שכשבאו להר סיני בודאי רצו להתכונן למתן תורה, ואם כן מדוע "לא אמר להו ולא מידי"? ומדוע לא דרשו בני ישראל ממשה שיכין אותם למתן תורה, ובפרט שהדרך לא היתה קשה שהרי נסעו עם ענני הכבוד?

והביאור בזה: חולשא דאורחא קאי על הדרך הרוחנית שהלכו עד שהגיעו להר סיני - למעמד ומצד ד"איש אחד בלב אחד". 

ובעומק יותר: "כאיש אחד בלב אחד" קשור עם החידוש דמתן תורה. דבלימוד התורה לפני מתן תורה היו יכולים להגיע רק עד שורש הנבראים, ובמתן תורה נתחדש ש"אנא נפשי כתבית יהבית", שעל ידי לימוד התורה נעשה יחוד נפלא עם עצמותו ומהותו יתברך. ובענין ההשגה ישנה חילוקים, ודוקא מצד "אותי אתם לוקחים" שנפעל על ידי מתן תורה כל בני ישראל הם כאיש אחד בלב אחד.

אך מפני שמטרת התורה היא לפעול בכל האדם, גם בכוחותיו הפנימיים, לכן לאחר ההכנה דיום הראשון צריכים להתכונן לקבלת התורה גם מצד הכוחות הפנימיים דשכל ומדות, ובזה ישנם חילוקים בין בני ישראל. 

וזהו ש"לא אמר להו ולא מידי משום חולשא דאורחא", שה"אורחא" פועל חלישות וביטול במציאות האדם שלכן "לא אמר להו ולא מידי".