בקשר למתנות כהונה שבפרשתנו מובא בספרי: "ג' כתרים הם וכו' כתר תורה מונח לכל באי עולם כו'". וכעין לשון זה מובא בגמרא וברמב"ם. 

וצריך להבין מדוע מובא ענין זה ברמב"ם שענינו הוא ספר הלכות הלכות? ומדוע מביא הרמב"ם ראיות מפסוקים (לג' כתרים ושכתר תורה גדול מהם), ובפרט שאפילו הגמרא אינה מביאה פסוקים לראיה?

והביאור בזה: הלשון כתר תורה יכול להשתמע לכמה דברים: הלכות התורה, כבוד התורה כו'. ולכן מקדים הרמב"ם ומבאר, בתוספת פסוקים, את ענין ב' הכתרים דכהונה ומלכות כדי להבהיר את הפירוש דכתר תורה בנוגע לענינינו.

דהנה, בנוגע לכתר כהונה וכתר מלכות מודגש שהכונה אינה לכהונה ומלוכה בפועל אלא לנצחיות הכהונה והמלוכה. שהכהונה והמלוכה משנים את הגברא ונעשים עצם ענינו, ולכן הם ענין נצחי לו ולבניו כו'.

וזהו ההלכה שהרמב"ם בא להדגיש, שכתר תורה ענינה לא רק שהאדם לומד תורה בפועל אלא שהתורה נעשית עצם מציאותו.