בפרשת מטות מפרש רש"י "בראשי גייסות", שבני גד היו רק בראשי גייסות אך לא היו כל החלוץ, דבגייסות היו גם שבטים אחרים, ורק שבני גד היו בראשי הגייסות. ואילו בפרשתנו מפרש רש"י שהיו הולכים לפני בני ישראל, שמזה משמע שכל החלוץ היו מבני גד.
לבן חמש למקרא קשה מדוע אין אביו מקיים את המצוה ד"ושננתם לבניך". ועל זה מפרש רש"י ש"מצינו בכל מקום שהתלמידים קרויים בנים". אך עדיין קשה לו דבשלמא אב צריך לטרוח עבור בנו אך מהכי תיתי שעל המלמד לטרוח בטירחא זו? ועל זה ממשיך רש"י "כך הרב קרוי אב".
בפרשת בא נאמר "והיה גו'" לשון יחיד, דקאי על יציאת מצרים. ולכן מפרש רש"י על שם הבתים, מפני שרק בב' פרשיות נזכר יציאת מצרים. ובפרשתנו נאמר "והיו הדברים האלה", לשון רבים, שקאי על ד' פרשיות שנאמר בהם מצות תפילין, ולכן מפרש רש"י "על שם מנין פרשיותיהם".
דוקא על ידי הביטול שבזמן הגלות – שאיכות הביטול היא בשלימות - ממשיכים את העצמות. אף ש"ושמר גו' את הברית גו' נשבע גו'" בא על ידי עבודת האדם, מכל מקום ההמשכה היא למעלה מהאור ששייך לעבודת האדם - המשכת העצמות.
לרש"י מזבח ואשרה קאי על הע"ז גופא, ולא על משמשי ע"ז. אין לפרש ש"ואבדתם את שמם" הוא להאביד את הזכר דע"ז, דא"כ היה צריך הכתוב להזהיר על איבוד משמשי ע"ז שהוא ענין חשוב יותר. ולכן מפרש שצריך לכנות להם שם גנאי, ובשביל שהשם יהיה גנאי לע"ז צריך שיהיה לשם גנאי שייכות לשם הקודם.
חנניה התנבא על דבר שיקרה בעוד שנתיים, ואם כן עד אותו זמן לא היו יכולים לדעת אם הנבואה היא אמת, ולכן בית דין לא היו יכולים להענישו. וא"כ כשנאמר בירמיה "וימת בשנה ההוא" צריך לומר שהמיתה היה מצד חיוב מיתה בידי שמים.
"הירא ורך הלבב" יכול להמיס את לבב אחיו, וא"כ מדוע לא נאמר בהתחלת הענין - לפני "בנה בית גו'" - בהמשך ל"אל ירך לבבכם"? ועל זה מביא רש"י ב' פירושים. רבי יוסי הגלילי לשיטתיה, שמפרש שהפסוק מדבר רק על פרט מסוים, מפרש שקאי על "הירא מעבירות שבידו" דוקא. ורבי עקיבא לשיטתיה מפרש בהרחבה, ומפרש ש"הירא" קאי על כל אופני היראה.
לרש"י שילוח הקן "אין בה חיסרון כיס" מפני שעל דרך הפשט יכולים לקחת את האם לאחר ששלחה פעם אחת וטבע האם לחזור לקן. ובעבודה: התחלת העבודה היא במעשה, ומזה באים לגילוי המקור - עצם הנשמה הבלי גבול – שאז "שלח תשלח אפילו מאה פעמים".
חיוב הביכורים הוא לאחר שכבשו וחלקו את כל ארץ ישראל (ולא לאחר שהיחיד מקבל את חלקו), כי היחיד אינו יכול לשמוח כל זמן שישנו אחד שלא קיבל את חלקו. והרגש זה נעשה ע"י שהרצון דעצם הנשמה נמשך במציאות הפרטית של היחיד.
"מכאן" לומדים שהקב"ה נמצא כביכול בגלות עם בנ"י, ו"הכתיב גאולה לעצמו" שזהו רק עד זמן הגאולה. והפירוש שני קשור עם הגאולה (דלפירוש הא' קשה מדוע מבאר על הגלות בדברו על הגאולה).
סוכה – מקיף הקרוב, שלכן האחדות הוא רק בסוכה. שמע"צ - מקיף הרחוק, שבו כל ישראל הם כגוף אחד. ושמח"ת עצם המקיף – שלכן האחדות נמשך בריקודים גשמיים.
שבת בראשית - השבת האחרונה דחודש תשרי, חודש הכללי, והתכלית עבודת "שנת החול", "ויעקב הלך לדרכו", להמשיך יהדות ואלקות וקדושה גם ב"דרכו" של חול; וענין זה מתחיל בהנהגה ב"בית" התלוי בנשי ובנות ישראל, "עקרת הבית", שזהו ע"י הדלקת נרות שבת בערב שבת. (ס"א)
עוד קשר דנשים להדלקת נרות שבת - לא רק תיקון הכשלון דחוה, אלא הטעם הפנימי הוא שזהו כבוד לגדל בנים קדושים ולהוסיף שלום בעולם ואריכות ימים לבעל. (ס"ו)
בדורנו זה - גם בנות קטנות שהגיעו לחינוך צריכות להדליק נרות שבת ויו"ט, וגם לתת צדקה לפני כן. (ס"ז)
מעלת התאספות נשי ישראל ללמוד תורה וכיו"ב. (ס"ט)
הוראה מפירוש רש"י ריש פרשת נח - בענין החינוך: (א) הזכרת צדיקים לשבח, (ב) תולדותהים של צדיקים מעשים טובים. (ס"י)
ברכות לנשי ובנות ישראל וחיזוק בקיום ג' המצוות דנש"ק, כשרות וטהרת המשפחה. (סי"ג)
עוד קשר דנשים להדלקת נרות שבת - לא רק תיקון הכשלון דחוה, אלא הטעם הפנימי הוא שזהו כבוד לגדל בנים קדושים ולהוסיף שלום בעולם ואריכות ימים לבעל. (ס"ו)
בדורנו זה - גם בנות קטנות שהגיעו לחינוך צריכות להדליק נרות שבת ויו"ט, וגם לתת צדקה לפני כן. (ס"ז)
מעלת התאספות נשי ישראל ללמוד תורה וכיו"ב. (ס"ט)
הוראה מפירוש רש"י ריש פרשת נח - בענין החינוך: (א) הזכרת צדיקים לשבח, (ב) תולדותהים של צדיקים מעשים טובים. (ס"י)
ברכות לנשי ובנות ישראל וחיזוק בקיום ג' המצוות דנש"ק, כשרות וטהרת המשפחה. (סי"ג)
אמירת משנה תורה לישראל לפני כניסתם לארץ - הוראה לתפקיד ישיבות.
נחמה בכפליים, בפרט בדורות האחרונים לאחרי פירסום אגרת הבעש"ט אודות הפצת המעיינות/ הוספה במשך ט' הימים בתורה וצדקה, ג' עמודים, מבצע תפילין; משמרות ללימוד והוספה בצדקה ומבצע תפילין במעל"ע דט' אב.
הוראה מעבודת האריז"ל בתורה, במצות, בשמחה.
"מיהו יהודי", הכנסת גוים בכלל ישראל, המשך הגלות והחורבן / דחיית שיעורי חת"ת למוצאי תשעה באב.
הקשר דתחילת הש"ס "מאימתי קורין את שמע כו'" עם סיומו - "כלי מחזיק ברכה - שלום" / עניית אמן על ברכות קטנים דרך לימודם; ביטוי האזכרות בעת לימוד ברכות; החזקת ס"ת ע"י קטן אחר הגבהה / שיטת האבני נזר בענין שאלת תפילין מחבירו / התחלת הנחת תפילין בגיל י"ב / הנחת תפילין בגיל י"ב / הנחת תפילין ע"י אחר מפני החולשה / תפילין דשמו"ר וראב"ד / שלילת שינוי קשר חב"ד לפולין / תיקון על ביטול מצות תפילין / תיקון על ביטול הנחת תפילין דר"ת / כתיבת אות ה' של השם לשיטת אדמו"ר הזקן / קביעת מזוזה בתר היכר הציר / הוראה בעבודת האדם מענין השמירה דמזוזה / סגולת מזוזה.
סיום מס' תענית וקישורו עם ריש מס' ר"ה; ג' סוגי בנות ישראל - צדיקים בינונים ורשעים / הנחת אבן הפינה של שיכון חב"ד בא"י.
ביטול תלונות על מצב האדם שהם מתחבולות היצר / ביאור בהערה בלקוטי לי"צ לזהר פ' עקב בענין ג' הלשונות "לארקא לאמשכא לאנהרא" / "אם תעזבני יום יומים אעזבך" - בתורה או בכל עניני קדושה / ברכת המזון ע"י "בריך רחמנא כו'" / עצה למי שאינו מיושב בדעתו.
תפלה
ראה קיצור...
תפלה
ראה קיצור...
ביטול קשיים בפרנסה ע"י קיום המצוות / אחדות ובטחון - ביטול הנסיונות / הכרח זהירות בכשרות האכו"ש / "עשר בשביל שתתעשר" / "וברכך ה"א בכל אשר תעשה" / החילוק בין "איש כמתנת ידו" ו"מסת נדבת ידך"; השתתפות כספית בהדפסת מאמרי הצ"צ לרגל שנת המאה להסתלקותו / צדקה ב"ויברך דוד" או לפני התפלה / שקו"ט בענין נתינת צדקה בלילה / מעלת צדקה רוחנית / מעלת צדקה בכלל וליתומים בפרט / מעלת נתינת צדקה בקופת צדקה בכל יום / מעלת בריאות הגוף.
אלול ר"ת "אנה לידו ושמתי לך", עיר מקלט, זמן מוכשר לעורר רבים לתשובה ומע"ט; הקשר לתקיעת שופר דחודש אלול / אלול חודש החשבון, אבל כל השנה צריך לעסוק בעבודה ולא בחשבון על העבר, והמאור שבה מחזירו למוטב / התעוררות לתלמידי הישיבות: בעבודה עם עצמם, עם הזולת / לתלמידים: זמן החשבון הבא אחרי ימי החופש / מעלת התחלת זמן הלימוד בימי אלול / משל למלך בשדה ותלוי ברצון כאו"א / עבודה מאהבה בתכלית / התעוררות לנשי ובנות חב"ד לחזק בעליהם ובניהם בלימוד התורה / משל המלך בשדה / ימי התגלות י"ג מדות הרחמים והקשר לשבט לוי וכל איש אשר נדבה רוחו כו' / משל למלך בשדה ושקו"ט והערות בפרטיו / "אורי.. ישעי.. מעוז חיי" - ג' מדריגות / משל למלך בשדה והקשר לנשים ובנות / משל המלך בשדה; תק"ש דימי אלול / סגולת יום רביעי ר"ח אלול.
שלילת חידוש הסנהדרין בזמננו / למנהיג קהילת ספרדים בארה"ק אודות סברא לנסוע לארה"ב / שקו"ט בביאור הברייתא בירושלמי ריש הוריות: "יכול אם יאמרו לך על ימין שהוא שמאל כו' / האדם עץ השדה - שינוי קל בגרעין משנה את האילן / ג' דרגות בשליחות בעבודת ה'.
צביעת שערות גבר.
עניני נישואין וכו'
רמזים בנוסח התנאים: "מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה' הטוב"; "ואל יבריחו ואל יעלימו.. וידורו ביניהם באהבה וחיבה כאורח כל ארעא"; "לא זה מזו ולא זו מזה"; "המגיד מראשית אחרית יאמר לדבק טוב מצא אשה מצה טוב"; פי' "צהר תעשה לתבה" כפי שלומדים בג"ע / בנישואי איש ואשה רמז לכללות עבודת האדם / פירוש "בנין עדי עד" / שני אחים לשי אחיות / קביעת זמן החתונה בר"ח לפני המולד / פירוש נוסח הברכה "בגן עדן מקדם" / הכרח "מחיצה" בין גברים ונשים בשמחת נישואין / שקו"ט בדין עדי חתימה ועדי מסירה בגט ונתינת גט א' ב' פעמים / אי מהני אמירת "כתבו ותנו" דרך הטלפון
עניני נישואין וכו'
רמזים בנוסח התנאים: "מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה' הטוב"; "ואל יבריחו ואל יעלימו.. וידורו ביניהם באהבה וחיבה כאורח כל ארעא"; "לא זה מזו ולא זו מזה"; "המגיד מראשית אחרית יאמר לדבק טוב מצא אשה מצה טוב"; פי' "צהר תעשה לתבה" כפי שלומדים בג"ע / בנישואי איש ואשה רמז לכללות עבודת האדם / פירוש "בנין עדי עד" / שני אחים לשי אחיות / קביעת זמן החתונה בר"ח לפני המולד / פירוש נוסח הברכה "בגן עדן מקדם" / הכרח "מחיצה" בין גברים ונשים בשמחת נישואין / שקו"ט בדין עדי חתימה ועדי מסירה בגט ונתינת גט א' ב' פעמים / אי מהני אמירת "כתבו ותנו" דרך הטלפון
ח"י אלול מכניס חיות בעניני אלול; תרת הבעש"ט על "והלכת אל המקום אשר יבחר גו' לשכן שמו שם" / ח"י אלול תשכ"ב - שנת הק"ן להסתלקות אדמו"ר הזקן - חיזוק והוספה בתורה וצדקה, "קרן שניאור" / תוספת התמדה ושקידה דתלמידי תו"ת מח"י אלול ואילך / הפצת קונטרס ח"י אלול תש"ח / עבודת ח"י אלול: חיות באלול, חיות באני לדודי ודודי לי, יום הולדת הבעש"ט ואדה"ז / מעלות היום וסגולתו / יום תיקון חודש תשרי וזמן עריכת חשבון נפש על העבר ובמיוחד להעוסקים במקצוע החינוך.
ביכורים - רמז לתכלית בריאת האדם ועבודתו; תיקון חוק מיהו יהודי והשתתפות בתענית ציבור לביטולו / שקו"ט בפיה"מ להרמב"ם דמאי פ"א מ"ב בדין אונן במעשר שני.
הבחירה והיכולת ביד כאו"א וכו'.
ברכות אחר מסירת הפ"נ כללי: ער"ה תשכ"ח, תשכ"ט, תשל"א / ראש השנה ולא תחלת השנה, אבל באופן דקבלת עול שלמעלה משכל, ובפרט בר"ה שחל בשבת / הוראה מר"ה שח"ל בשבת / עוד לימוד מזה / מעלת דיבוק חברים ואהבת ישראל / דיבוק חברים, מדברים שהתורה נקנית בהם; חיבור ר"ה ומוצאי ר"ה ע"י לימוד החסידות / פירוש "תמים" שלם באבריו ותיקון על פגם ע"י תשובה / ר"ה נקבע ביום בריאת האדם דוקא / מעלת שנה תמימה וכאשר שבת בא תיכף אחר ר"ה / ר"ה שח"ל בשבת / מנהגנו באמירת היה"ר על אכילת התפוח בר"ה / זמן איכלת התפוח בליל א' והפרי חדש בליל ב' / דיוק בשיטת אדמו"ר הזקן בטעם שאין תוקעין בר"ה שחל בשבת / שקו"ט במ"ש בקונטרס ומעין (מאמר יז) בביאור מרז"ל (ביצה טו, א) דמזונותיו של אדם קצובים מר"ה ואמרם (ר"ה טז, א) אדם נידון בכל יום
מעלת החינוך והקשר למצות הקהל.
ברכות ערב יו"כ: אחר מנחה - תשכ"ו; לפני כל נדרי - תשכ"ו; כנ"ל - תשכ"ד תשכ"ט; אחר מנחה - תש"ל, תשל"א; לפני כל נדרי תשל"א / שיעור נט"י שחרית בט"ב וביו"כ / שקו"ט בלשון שו"ע אדה"ז (סתר"ח ס"ח) "מאכלי חלב וחמאה" / מנהגנו באמירת או"א ורבש"ע לפני פרשת העקידה ביו"כ; תחנון ועל חטא בקריאת שמע שעהמ"ט ביו"כ / נטילת ידים דכהנים במוצאי יו"כ / הטעם שיו"כ נקרא ר"ה בכתוב בשנת היובל.
בעת מסירת האתרוגים ע"י באי כח כפר חב"ד - תשל"א, תשל"ב; מסירת ד' מינים לבני נוער שבאו מרוסיא - תשל"ב / מעלת אתרוגים מקלברה / נטיעת שתילי קלברה באה"ק / בדורנו נתבררה דעת אוסרי אתרוגים מורכבים / מסירת ד' מינים של עצמו בשביל אחרים / אהבת ישראל - בכל מועדי חודש תשרי / שמחת משולשת בחג הסוכות / עיקר השמחה ע"י אחדות / החילוק בין שיחה ומאמר / מצות סוכה מקפת כל עניני האדם.
מעלת השמחה דשמח"ת / העיקר הוא עבודת האדם, כמו בנישואין שהעיקר הוא ע"י האשה; כוונת ההעלם שיחפשו את הקב"ה, וזוהי השמחה דשמע"צ ושמח"ת / הכרזת "ויעקב הלך לדרכו" בשילהי שמח"ת.
עבודת הכהנים שהם גם לויים - "יורו משפטיך ליעקב גו' ישימו קטורה גו'"
תשרי זמן תפלה הפועלת במיוחד ע"י הקדמת צדקה, כולל נתינת עזרה רוחנית לעני ברוח.
תשרי זמן תפלה הפועלת במיוחד ע"י הקדמת צדקה, כולל נתינת עזרה רוחנית לעני ברוח.
שנת השמיטה הבאה היא "שבת לה'" שביתה מעניני ארציות והתמסרות להשם בכל פרטי החיים.
שנת השמיטה הבאה היא "שבת לה'" שביתה מעניני ארציות והתמסרות להשם בכל פרטי החיים.
מקץ שנת השמיטה ובבוא מצות הקהל - זמן מיוחד לחיזוק הדת.
מקץ שנת השמיטה ובבוא מצות הקהל - זמן מיוחד לחיזוק הדת.
ראש השנה - ום בריאת אדם שהוא תכלית הבריאה; ובעבודה - שהאדם ממשיך עניני "אדם" שבו בחלק ה"חי" "צומח" ו"דומם" שבו.
ראש השנה - ום בריאת אדם שהוא תכלית הבריאה; ובעבודה - שהאדם ממשיך עניני "אדם" שבו בחלק ה"חי" "צומח" ו"דומם" שבו.
בשנה שעברה הוכח לכל השקר שבכמה אידיאלים ו"איזמים", והחסרון שבדרך ה"פשרה" בעניני תורה ומצוות.
ראש השנה - יום בריאת אדם שיש לו בחירה חפשית לגלות האמונה פשוטה שבקרבו ולהשפיע על כל העולם למרות שהוא קטן בכמות.
חשבון הנפש צ"ל באופן שלא להגדיל החסרונות, כי דברים שליליים אין בהם הכח שבדברים חיובים, ולכן צריך לשלול יאוש וכו'.
אופן חשבון הנפש במשל מאברי הגוף: כמו שכל אבר תלוי ומפשיע בשאר אברים, כך כ"א מישראל וכל קהילה תלוי' ומשפיע בכל ישראל; התבוננות בתולדות עם ישראל מוכיחה הטעות בשיטת "נהי' ככל הגוים" או "פשרות".
"בקשו פני את פניך ה' אבקש": גם אלה שבחיצוניות חסר אצלם הרי ע"י גילוי הפנימיות יבואו לפני ה'; ושייך במיוחד לרבנים ומחנכים בפעילות על מושפעיהם.
לכל אדם - כמו לאדם הראשון - היכולת לכבוש את העולם כולו ולהעלותו.
תשובה - תיקון העבר ע"י הכח מהקב"ה שלמעלה מהזמן.
"אתם נצבים היום כולכם לפני ה"א": עמידת כל ישראל בתוקף ע"י אחדות הנובעת מנפשם האלקית - והתכלית לחזק הקשר עם הקב"ה תורתו ומצוותיו.
לאחרי שנה של סכנה אטומית מירוץ הנשק וסכנה לקהילות ישראל ועד"ז בפרטי ישראל - על כאו"א להשתדל בתיקון המצב ע"י קבלת עול מלכות שמים המביאה לחיים מאושרים ברוחניות ובגשמיות, ותשובה תפילה וצדקה המעבירין את רוע הגזירה.
העצה שהתעוררות דימים נוראים - קבלת עול מלכות שמים ותשובה - תפעל פעולתה, כאשר מתחילים מהיחיד, כל אחד בעבודתו הפרטית.
ר"ה - יום בריאת האדם הפועל בכל העולם שיכיר במלכותו של הקב"ה, וכן כאו"א מישראל הדומה לאדה"ר, שפעולתו "מלוך על העולם כולו.. וידע כל פעול כו'"; בפרט בזמננו כשבידי אדם אחד להרוס כל העולם, ומרובה מדה טובה.
לקראת שנת השמיטה יש ללמוד מסדר הכתוב "ושבתה הארץ גו' שש שנים תזרע גו'", שמטרת הכל, ובמחשבה תחלה הוא - "שבת לה'"; וכן צ"ל בכל עבודת האדם.
שתי נקודות הפכיות במצות "הקהל": הקהלת כל העם, גם הפשוטוים ביותר וקריאת הפרשיות ע"י המלך, מובחר שבעם; הביטול העמוק לאלקות שע"י המלך מבטל את הישות וה"אני" של השומע ועי"ז התורה חודרת את כל פרטי מציאותו; מזה הוראה בזמן הזה.
סיום שנת "הקהל" - זמן תיקון כל הענינים במחשבה דיבור ומעשה, ע"י תשובה כדבעי.
מעיקרי ראש השנה - הכתרת הקב"ה למלך ע"י קבלת עול מלכותו, ושייך בכל יום; בתקופתנו שהרבה מדינות בנויות על "עצמאות" הרי ענין "קבלת עול" קשה יותר, אך "איני מבקש אלא לפי כוחן", ואדרבה, מעלה ברגש "עצמאות".
ר"ה - זה היום תחלת מעשיך - יום בריאת אדם תכלית הבריאה; הגברת האיכות על הכמות; וכן בעבודת כל אדם.
אופן החשבון נפש דימי אלול ועשי"ת; החשבון לא ע"י שכל האדם עצמו אלא בעזרת התורה; ג' המדריגות "אורי", "ישעי", "מעוז חיי".
הוראה כללית מהכתוב "אתם נצבים גו'" שקורין לעולם לפני ראש השנה: עמידת כל ישראל בתוקף לאחדים כאחד למטרה אחת לכרות ברית עם הקב"ה; במיוחד נוגע למנהיגי קהילות; ולא נשתנו העתים - "היום".
המשך (מהמכתב דימי הסליחות תשל"א): מעלת "שואב מימך" על "ראשיכם", מעלת העקב על הראש (לקו"ת נצבים); כיצד יתכן שיש מצב השולל אפשריות של קיום התומ"צ (אפילו ע"י מסירת נפש); מעלת הרגש והכוונה (כולל הצער מכך שא"א לו לקיים המצוה) על המעשה; הזהירות בהקביעה אם אכן אנוס הוא.
ריבוי ואחדות בהבריאה, כולל "זמן"; מעלת ר"ה שחל בשבת; "אדם לעמל יולד", ביום השבת - עמל רוחני.
המשך (מהמכתב דח"י אלול תשל"ב): שנת השמיטה - שבת לה'; כל העולם בבעלותו של הקב"ה; מצות הצדקה, ולא רק צדקה גשמית.
ראש השנה מלמדנו האחריות והכחות שניתנו לכל יחיד להשפיע על העולם כולו כמו אדה"ר.
המשך (מהמכתב דמוצאי ש"ק ח"י אלול תשל"ג): הנ"ל שייך גם לכל עם ישראל כעם אחד, דהגם ש"אתם המעט מכל העמים", בכחם להשפיע על כל שאר העמים, וגם בחו"ל ובזמן הגלות; הקשר לשנת "הקהל".
בכח כל א' מישראל לפעול הכתרת הקב"ה למלך ומתוך שמחה; ע"י הבטחון בהקב"ה "ה' אורי וישעי ממי אירא גו'"; קוה אל ה' גו' וקוה אל ה'.