ברש"י (כ"ו י"ז): "האמרת והאמירך: אין להם עד מוכיח במקרא. ולי נראה שהוא לשון הפרשה והבדלה, הבדלתו לך מאלוקי הנכר להיות לך לאלוקים והוא הפרישך אליו מעמי הארץ להיות לו לעם סגולה. ומצאתי להם עד והוא לשון תפארת כמו יתאמרו כל פועלי און".

צריך להבין איך אומר בהתחלה ש"אין להם עד מוכיח", הרי מיד אח"כ אומר "ומצאתי להם עד"? ומדוע אינו מפרש שהוא לשון אמירה - כמו שפירש ר' יהודה הלוי והובא באבן עזרא - שאז יוצא שיש להם ריבוי מוכיחים במקרא.

והביאור: רש"י מדגיש ש"אין להם עד מוכיח במקרא", זאת אומרת שישנה קושי לפרש ש"האמרת" הוא לשון תפארת ואמירה, ורק אם היה להם עד מוכיח - שיכריח לפרש כן - הי' מפרש כן. והקושי שישנו בפירוש אמירה הוא שהפסוקים "האמרת היום" "וה' האמירך היום" באים בהמשך להפסוק "היום הזה ה' אלוקיך מצוך" - שקאי על כל יום, וא"כ אי אפשר לפרש ש"האמרת" הוא לשון אמירה, כי רק כשהנהגת בנ"י הוא כראוי פועלים שה' יאמר שהוא רוצה להיות להם לאלוקים, ורק כשהנהגת ה' עם בנ"י הוא באופן ניסי, אומרים בנ"י שהם עם סגולה. ולכן מפרש רש"י "לשון הפרשה והבדלה", דענין זה אינו תלוי בהנהגת בנ"י (דגם כשאינם עושים רצונו של מקום יודעים שה' הוא אלוקיהם).

אך אח"כ אומר ש"מצאתי להם עד והוא לשון תפארת" דענין הנ"ל שבנ"י הם עם סגולה ושה' הוא אלוקיהם הו"ע של תפארת ושבח.

יינה של תורה: המהרש"א מבאר ש"האמרת" ו"האמירך" הוא על דרך "אני לדודי ודודי לי". והקשר ביניהם אינו רק בזה שעבודת האדם קודמת, אלא בתוכן ענין אלול. והביאור: פסוק זה מתחיל בענין כללי - "האמרת", ועד"ז הוא במזמור "לדוד ה' אורי" הנאמר בחודש אלול שמתחיל בענין כללי "ה' אורי וישעי". אך זה אינו מספיק כי היצה"ר ממשיכו לתאוות עוה"ז, ולכן צריך להיות "אחת שאלתי" התעוררות רצון חזק להתקשר באלוקות, וזהו בדוגמת "להיות לך לאלוקים" ו"להיות לו לעם סגולה", אך ההתעוררות כללית צריכה לבוא בפרטים שזהו "ללכת בדרכיו" ו"לחזות גו'".  

וזהו הקשר בין "לדוד ה' אורי" לחודש אלול, שבחודש אלול צריך האדם לזכור שהוא קשור באלוקות - "הוי' אורי וישעי" ("ה' ה'", הוי' הראשון לפני החטא), ולכן "ממי אירא". אך אז טוען היצה"ר שזהו עזר רק מכאן ולהבא, אך הוא כבר חטא בעבר, וע"ז נאמר "ה מעוז חיי" (שם הוי' השני לאחר החטא) שהקב"ה נותן לאדם כח ועוז לשוב בתשובה. וב' ענינים אלו הם ב' הפירושים ב"האמרת" ו"האמירך": בתחילה מפרש רש"י "לשון הפרשה והבדלה", שליהודי אין שייכות לאלוקי נכר, שזהו ענין "הוי' אורי וישעי". והפירוש השני "לשון תפארת כמו יתאמרו כל פועלי און" קאי על התפארת ושבח שנעשה ע"י עבודת התשובה והפיכת הזדונות לזכיות (שעבודת התשובה הוא למעלה מטעם ודעת, בחי' מציאה, וזהו "ומצאתי להם עד"), בחי' "ה' מעוז חיי".