ברש"י (פרשתנו ו, ד): "לבניך: אלו התלמידים. מצינו בכל מקום שהתלמידים קרוים בנים, שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם, ואומר בני הנביאים אשר בבית אל, וכן בחזקיהו שלמד תורה לכל ישראל וקראם בנים שנאמר בני עתה אל תשלו. וכשם שהתלמידים קרוים בנים, שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם, כך הרב קרוי אב, שנאמר אבי אבי רכב ישראל וגו'".

צריך להבין, מהו המקור בפשוטו של מקרא לומר ש"בניך" אינו כפשוטו? ומדוע צריך רש"י להביא ג' ראיות שהתלמידים קרויים בנים, ומדוע אינו מביא את הראיה שרש"י עצמו פירש בנוגע ל"אלה תולדות אהרן ומשה", ש"לפי שמשה לימדם תורה לכן נקראו תולדות משה"?

והביאור בזה: על הפסוק "אחלקם ביעקב גו'" פירש רש"י שבני יששכר יהיו מלמדי תינוקות. ולכאורה האבות צריכים ללמד תורה לבניהם ואם כן איך ישנם מלמדי תינוקות? והבן חמש למקרא יודע שהוא בחדר והמלמד - ולא אביו - מלמדו תורה, ואם כן קשה לבן חמש למקרא מדוע אין אביו מקיים את המצוה ד"ושננתם לבניך". ועל זה מפרש רש"י ש"מצינו בכל מקום שהתלמידים קרויים בנים". וכדי להדגיש שזהו הפירוש הפשוט - "מצינו בכל מקום" - מביא רש"י ג' ראיות (שעפי"ז מובן מדוע נאמר "לבניך" שנותן מקום לטעות שהפירוש הוא כפשוטו, ומדוע לא נאמר בפירוש "לתלמידך", וע"ז מפרש רש"י ש"בכל מקום" קרויים התלמדים בנים. ולכן לא הביא ראי' מ"אלה תולדות אהרן ומשה", כי שם לא נאמר הלשון "בניך"). 

(הצריכותא דג' הפסוקים: "בנים אתם לה' אלוקיכם" אינו מספיק, מפני שיכולים לפרש שבנ"י נקראו "בנים" מפני שהקב"ה נתן להם מצוות, שהרי גם המצוות הם דבר עיקרי במציאות בנ"י, ולכן מביא את הפסוק "בני הנביאים". אך אפשר לדחוק ולפרש ש"בני הנביאים" הם אנשים שמהותם הוא נבואה – ע"ד "בני קדם" – ולכן מביא את הפסוק דחזקיה. ורש"י מוסיף "שלימד תורה לכל ישראל", שזהו ראי' שנקראים בנים מפני שלימדם תורה, ולא מפני שדאג לשאר צרכיהם, שהרי בנ"י לא נקראו בנים דשאר מלכים, וא"כ צ"ל שנקראים בנים של חזקיה דוקא מפני שדוקא חזקיה "לימד תורה לכל ישראל").

אך לאחר כל זה שואל הבן חמש למקרא, לכאורה "ושננתם לבניך" צריך להיות באופן "שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך", שזהו טירחא גדולה, ואם כן בשלמא אב צריך לטרוח עבור בנו אך מהכי תיתי שעל המלמד לטרוח בטירחא זו? ועל זה ממשיך רש"י ש"כשם שהתלמידים קרויים בנים (שנאמר "בנים אתם לה' אלוקיכם", ולכן על בני ישראל ישנה התחייבות לקיים רצון ה' בכל רגע), כך הרב קרוי אב (ועליו לטרוח בטירחא יתירה עבור הבנים)". 

והראיה על זה שהרב צריך לטרוח הוא מהפסוק "אבי אבי רכב ישראל גו'". ש"רכב ישראל" פירושו שהרב נותן לתלמיד כלים שעל ידם יכול ללחום במלחמת השכל, כשמקשים קושיא על סברתו, ולא יגמגם אלא יהיו הדברים מחודדים בפיך. ומרמז להמשך הכתוב "ופרשיו", שלפעמים ישנו תלמיד שגם כשהרב נותן לו את ה"רכב" - כלי המלחמה - אינו יכול לנצח, ולכן הרב צריך להיות גם "פרשיו" - להראות לו איך משתמשים בכלים.

מיינה של תורה: כשאדם פוגש בתלמיד שצריך לא רק "רכב" אלא גם ההתעסקות ד"פרשיו", צריך לדעת שזה סימן מלמעלה שזה נוגע לשלימות עבודתו. ועל ידי ההתעסקות עם התלמיד נעשה אב, שמקבל מכוחו של הקב"ה הבלי גבול וממילא מצליח בעבדתו ב"ושננתם לבניך".

ועל ידי שהתלמיד לומד בעצמו (ושננתם) הרי זה הכנה לביאת המשיח שאז "לא ילמדו עוד איש את רעהו", שמרומז בזה שהראיה שרש"י מביא הוא מאליהו מבשר הגאולה.