ברש"י (ל' ג'): "ושב ה' אלהיך את שבותך: היה לו לכתוב והשיב את שבותך, רבותינו למדו מכאן שהשכינה כביכול שרויה עם ישראל בצרת גלותם, וכשנגאלין הכתיב גאולה לעצמו, שהוא ישוב עמהם. ועוד יש לומר, שגדול יום קבוץ גליות ובקושי, כאלו הוא עצמו צריך להיות אוחז בידיו ממש איש איש ממקומו, כענין שנאמר (ישעיה כז, יב) ואתם תלקטו לאחד אחד בני ישראל, ואף בגליות שאר האומות מצינו כן ושבתי שבות מואב".

צריך להבין, לכאורה רש"י כבר פירש שהקב"ה נתגלה למשה מתוך הסנה משום "עמו אנכי בצרה", וא"כ מדוע אומר שלמדים זה "מכאן"? ומדוע צריכים את הפירוש השני? ומדוע מאריך בנוגע לגליות שאר האומות, שאינו קשור עם זה שהקב"ה הוא "ה' אלוקיך"?

והביאור: בכלל הפירוש שהקב"ה הוא "עם ישראל" הוא שמתנהג עמהם באופן שלמעלה מהטבע ואז רואים כולם שהקב"ה עמהם. ופי' "עמו אנכי בצרה" הוא שאף שבנ"י נמצאים בצרה מ"מ מזה שהם מתקיימים רואים בגילוי שהקב"ה עמהם (דזה ש"שמלא כל הארץ כבודו" הוא בהעלם). 

אך בפסוק זה קשה מהו הפירוש שהקב"ה נמצא בגלות, דלכאורה זה שהקב"ה נמצא עם בנ"י הוא היפך הענין שהקב"ה הוא כביכול תחת ממשלת הגויים והשרים כו'. ולכן מפרש רש"י שהפירוש הוא שלא רק שלהקב"ה ישנו צער מזה שבנ"י הם בגלות אלא שהקב"ה כביכול נמצא אתם. אך עפי"ז קשה איך יכול הקב"ה להוציא את בנ"י מהגלות הרי "אין חבוש מתיר את עצמו"? וע"ז מפרש רש"י ש"וכשנגאלין הכתיב גאולה לעצמו", שקודם ירידתו בגלות "כתב" שהממשלה שישנו לשרים וכו' הוא רק עד שעת הגאולה, שאז באה הגאולה ממילא כי אין להם שליטה יותר. 

אך פירוש זה אינו מספיק, כי קשה מדוע מדגיש שהקב"ה נמצא עם ישראל בגלות דוקא בשעה שמדבר ע"ד הגאולה? ולכן מביא פירוש נוסף שלפי"ז תוכן "ושב" הוא בנוגע לגאולה. אך לפירוש הב' קשה, שאם קיבוץ גליות הוא קשה א"כ אין זה קשור לבנ"י - "ה' אלוקיך" - אלא עד"ז הוא בנוגע לכל האומות. וע"ז מפרש רש"י שישנו חילוק בין שאר האומות ששם רואים את ההשגחה העליונה בגילוי רק בנוגע לכללות האומה, משא"כ בבנ"י שאצלם ההשגח"פ הוא בגילוי בנוגע לכל יחיד.

מיינה של תורה: זה שאוחז ביד כל אחד הוא הארה פרטית ומצומצמת שמתחלקת לכל יחיד, אך הגאולה דהעצמות הוא דוקא כאשר כל היחידים נגאלו שאז "הכתיב גאולה לעצמו" בדרך ממילא, כי בנוגע להעצמות הנה ההתהות היא בדרך ממילא - "כי הוא צוה ונבראו".

ועוד ענין ביינה של תורה: אף שהגאולה הכללית באה לאחר הגאולה דכל יחיד מ"מ מביא רש"י את הגאולה הכללית קודם, מפני שהיא הסיבה דגאולת היחיד. ומזה ישנה הוראה שכשיחיד רוצה לצאת מהגלות צריך להשתדל שכל ישראל, גם זה שבתכלית השפלות, יהיו ראויים לצאת מהגלות.