צריך להבין מדוע התחלת מסכת גיטין הוא בדין "האשה שהלך בעלה למדינת הים" - שזהו מקרה נדיר - ומדוע לא פתחה המשנה בענין הגט עצמו?

והביאור בזה: קידושין ונשואין למטה משתלשלים מכפי שהם למעלה - בין הקב"ה וכנס"י. דבמ"ת הי' הקידושין בין בנ"י והקב"ה, וענין הגירושין יכול להיות רק באופן ש"הלך בעלה למדינת הים". דהנה בגירושין צריכה האשה לצאת מרשות הבעל, אך זה אינו שייך למעלה, ורק כאשר האדם הולך למדינת הים - שהוא נתרחק מ"רצתה לעשות רצון קונה" עד שבכח עצמו (ללא ספינה) אינו יכול לחזור - אזי גם הקב"ה הולך ל"מדינת הים" - שנמצא בהעלם למטה עד שבחיצוניות נראה שהאדם הוא מחוץ לרשות הקב"ה. אך באמת כל תכלית הגירושין הוא שהאדם יראה שבאמת אינו נפרד מהקב"ה - דבפנימיות הוא מיוחד עם הקב"ה - וזהו "בפני נכתב ובפני נחתם" - שהאומות מרגישים שהם רק שלוחי הקב"ה, וא"כ האשה לא יצאה מרשות הבעל. 

וע"י הגירושין נתגלה שהקשר בין הקב"ה וכנס"י הוא קשר עצמי שאינו תלוי בתומ"צ, שזהו "ויצאה והיתה" - שע"י הגירושין מגיעים ליחוד נעלה יותר, וממסכת גיטין באים למסכת קידושין. 

וזהו שאף שהגט צריך להיות "דבר הכורת בינו לבינה מ"מ נקרא "ספר" בדוגמת הס"ת, ועד שצריך להיות ספר אחד, דענין התורה הוא אחדות, ובענינינו הוא האחדות שנעשה ע"י הגירושין - הגלות.