ברש"י (ו, ח): "וקשרתם לאות על ידך: אלו תפילין שבזרוע. והיו לטטפת בין עיניך: אלו תפילין שבראש ועל שם מנין פרשיותיהם נקראו טטפת. טט בכתפי שתים, פת באפריקי שתים".

צריך להבין מהו החידוש בפירוש רש"י זה ש"על ידך" ו"בין עיניך" הם תפילין של יד ושל ראש? ובסיום פירושו - שטוטפות הוא ארבעה - לכאורה רש"י כבר פירש זה בפרשת בא, ושם מביא פירוש נוסף (טוטפות לשון דיבור) וכאן משמיטו? ומדוע בפרשת בא אומר רש"י "על שם שהם ארבעה בתים קרויים טטפת" וכאן אומר "מנין פרשיותיהם"? 

והביאור בזה: בפרשת בא נאמר "והיה לך לאות על ידך גו'" לשון יחיד, דקאי על יציאת מצרים. ולכן מפרש רש"י על שם הבתים, מפני שרק בב' פרשיות נזכר יציאת מצרים, ולכן אי אפשר לומר ש"והיה" קאי על ד' פרשיות, כי ב"שמע" וב"והיה אם שמוע" לא נזכר יציאת מצרים, ואם כן אין הם נכללים ב"והיה" לשון יחיד. דלפי רש"י עד שנת הארבעים היו ד' בתים בתפילין של ראש, כדי להגדיל את זיכרון הנס, אך היו רק ב' פרשיות.

ובפרשתנו נאמר "והיו הדברים האלה", לשון רבים, שקאי על ד' פרשיות שנאמר בהם מצות תפילין, ולכן מפרש רש"י "על שם מנין פרשיותיהם".

והנה, בפרשת בא נאמר "והיה לך לאות גו' ולטוטפות גו'", ש"והיה" קאי על שניהם משום ששניהם הם אותו ענין. ולכן מפרש רש"י "ולטוטפות בין עיניך: תפילין" (ואינו אומר תפילין שבראש כי שניהם ענין אחד). ובפרשתנו נאמר "וקשרתם" בנוגע לתפילין שביד, ו"והיו" בנוגע לתפילין שבראש, ולכן רש"י מחלקם ומדגיש שהם ב' ענינים.

מיינה של תורה: בפעולת מצות תפילין מצינו ב' ענינים: (א) "וראו גו' כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", ועל ידי היראה אין צריכים למלחמה מלכתחילה. וזה נעשה על ידי כללות התפילין, ובזה תפילין של יד אינם ענין בפני עצמם אלא רק מוסיפים כח בתפילין של ראש. (ב) שעל ידי התפילין מתקיים באנשי המלחמה וטרף זדוע (על ידי תפילין של יד) אף קדקוד (על ידי תפילין של ראש). שבענין זה ישנה מלחמה, וישנה התחלקות בין תפילין של יד לתפילין של ראש. 

והנה, בפרשת בא, כשמשה היה אמור להכניס את בני ישראל לארץ ישראל, והמלחמה היה צריכה להיות על ידי גילוי מלמעלה - על דרך יציאת מצרים - נאמר "והיה" לשון יחיד. שהיה צריך להיות "ויראו ממך" ללא מלחמה. משא"כ בפרשתנו כשנתברר שהכניסה תהיה על ידי יהושע, ועל ידי מלחמות, ולכן בתפילין ישנם ב' ענינים, תפילין של יד ותפילין של ראש, כנ"ל, כי אז נוגע ענין המסירות נפש שפועל על כל הכוחות.

והנה, נתבאר בחסידות שאף שהגילוי מלמעלה היה יותר נעלה אילו היה משה מכניס את בני ישראל לארץ, מכל מקום זה גופא הוא הטעם שהכניסה היה על ידי יהושע, כי התכלית הוא שהמטה יתברר מצד עצמו ולא מצד הגילוי מלמעלה. שדוקא על ידי העבודה ד"וטרף זרוע גו'" פועלים שהרע יתהפך (ולא שרק יתבטל – אתכפיא). וזהו שדוקא במשנה תורה נתגלה שתפילין של יד, יחודא תתאה, הוא ענין בפני עצמו, דהגם שתפילין של יד הוא למטה במדריגה מתפילין של ראש - יחודא עילאה - מכל מקום יש בו מעלה מצד הבירורים.

והנה בפרשת בא היו רק ב' פרשיות, שהיו רק מוחין, דאילו היה הכניסה על ידי משה היה עיקר העבודה במוחין והמדות היו באים בדרך ממילא מהמוחין. משא"כ כשהכניסה היא על ידי יהושע, דור השמיעה, אז צריך להיות הדגשה לעורר את המדות, שהוא ענין פרשיות שמע והיה אם שמוע, שורש המדות במוחין.