ברש"י (ג, יח): "לפני אחיכם: הם היו הולכים לפני ישראל למלחמה לפי שהיו גבורים ואויבים נופלים לפניהם שנאמר וטרף זרוע אף קדקד". 

וצריך להבין הרי ענין זה כבר פירש רש"י בפרשת מטות (לב, יז): "לפני בני ישראל: בראשי גייסות: מתוך שגבורים היו, שכן נאמר בגד וטרף זרוע אף קדקד ואף משה חזר ופירש להם באלה הדברים כו'", ומדוע צריך לפרש עוד פעם?

ויובן בהקדים שבפרשת מטות מפרש רש"י "בראשי גייסות", שבני גד היו רק בראשי גייסות אך לא היו כל החלוץ, דבגייסות היו גם שבטים אחרים, ורק שבני גד היו בראשי הגייסות. ואילו בפרשתנו מפרש רש"י שהיו הולכים לפני בני ישראל, שמזה משמע שכל החלוץ היו מבני גד.

וטעם השינוי הוא מפני שפירוש "לפני" תלוי בהענין. דבמטות נאמר "לפני בני ישראל", ובני גד הם חלק מבני ישראל, ולכן צריך לומר שפירוש "לפני" הוא כמו פנים, שהם חלק מכלל ורק שהם פני הכלל. ועל פי זה מפרש רש"י שהיו רק בראשי גיסות אך לא כל החלוץ. משא"כ בפרשתנו נאמר "לפני אחיכם", ובני גד אינם חלק מ"אחיכם", ולכן צריך לפרש שפירוש "לפני" הוא שהם הולכים לפני כל שאר השבטים, שכל החלוץ היו מבני גד.  

דהנה, בפרשת מטות היה הכוונה להראות שבני גד אינם מפחדים לבוא לארץ ישראל, ולזה מספיק התנאי שיבואו בראשי גייסות ביחד עם שאר השבטים בחלוץ (ורש"י מבהיר שהיו גיבורים כי לולא זאת לא היו בני ישראל נותנים להם ללכת בראש). אך כל זה היה כשמשה חשב שהותר הנדר ויכול לבטל את הגזירה ולהיכנס לארץ, אך בפרשתנו כבר ידע משה שלא יכנס לארץ ולכן רצה שבני גד יהיו כל החלוץ כי בהם היה ענין נוסף על הגבורה דשאר השבטים, והוא ש"אויבים נופלים לפניהם" - שזהו גבורה גדולה יותר גם משבט יהודה שבהם נאמר "ידך בעורף אויבך" - שהאויבים בורחים מלפניהם. ומפני שמלחמה זו היתה נגד שבעה עממים שבהם נאמר "לא תחיה כל נשמה" אם כן היו צריכים את גבורת בני גד ש"אויבים נופלים לפניהם". 

מיינה של תורה: ענין החלוץ הוא מסירות נפש שלמעלה מטעם ודעת, ובזה ישנם ב' מדריגות. בהתחלת העבודה (פרשת מטות) הכוונה בזכירת המסירות נפש הוא כדי שיהי' העבודה דכוחות הגלויים (כמבואר בתניא שקיום כל המצוות תלוי בזכירת ענין המסירות נפש). וזהו שבני גד היו ביחד עם שאר השבטים. אך לאחרי זה באים למסירות נפש כפי שהיא עבודה בפני עצמה שלמעלה מכוחות הגלוים (על דרך העבודה דתפילת נעילה). שזהו שבני גד עוברים "לפני אחיכם" - בפני עצמם. 

וכשהעבודה היא במסירות נפש כפי שהיא ענין בפני עצמו, אזי אופן המלחמה עם יצר הרע הוא "וטרף זרוע אף קדקוד", שאין צריך לעבודה פרטית לכל כח פרטי, דכח המסירות נפש פועל על כל הכוחות בשוה, מפני שמקיף הוא למעלה מהתחלקות. ועוד חילוק, דבהעבודה שעל פי טעם ודעת מתחילים עם הקדקד. משא"כ בעבודת המסירות נפש מתחילים עם כח המעשה - "זרוע" - כי כח המעשה נוגע לעצם.