ברש"י (כ, ח): "הירא ורך הלבב: רבי עקיבא אומר כמשמעו, שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה. רבי יוסי הגלילי אומר הירא מעבירות שבידו, ולכך תלתה לו תורה לחזור על בית וכרם ואשה לכסות על החוזרים בשביל עבירות שבידם, שלא יבינו שהם בעלי עבירה, והרואהו חוזר אומר שמא בנה בית או נטע כרם או ארש אשה".

צריך להבין מדוע מביא רש"י ב' פירושים, הרי הפירוש "דירא ורך הלבב" מובן בפשטות?

והביאור: בפסוק זה מתעוררת שאלה: "הירא ורך הלבב" יכול להמיס את לבב אחיו, וא"כ מדוע לא נאמר "הירא ורך הלבב" בהתחלת הענין לפני "בנה בית" בהמשך ל"אל ירך לבבכם"? 

ועל זה מביא רש"י ב' פירושים: (א) שמיד לפני המלחמה כשהחרב שלופה אזי מתעורר הפחד בלב הירא, ולכן נאמר "הירא" לאחר שאר הענינים בסמיכות ממש לקשרי המלחמה. אך על זה קשה כי בין "בנה בית" ל"הירא ורך הלבב" לא קרה דבר שיכול להפחיד את "הירא ורך הלבב". 

ולכן מביא רש"י פירוש נוסף ש"ירא מעבירות שבידו", ולכן נאמר לבסוף כדי לכסות על החוזרים. אך זהו רק פירוש שני כי פירוש זה אינו כמשמעו.

והנה רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא אזלי לשיטתייהו: רבי יוסי הגלילי מפרש, בכמה מקומות, שהפסוק מדבר רק על פרט מסוים, ועד"ז כאן שמפרש שקאי על "הירא מעבירות שבידו" דוקא. ורבי עקיבא מפרש את הפסוקים בהרחבה באופן שכולל כמה פרטים, ועד"ז מפרש כאן ש"הירא" קאי על כל אופני היראה לא רק ירא מעבירות.

עוד טעם לשיטת רבי עקיבא: רבי עקיבא "רגיל לזכות את ישראל", ולכן סובר שאם האדם ירא מעבירות שבידו הרי התחרט על העבירה ואם כן עשה תשובה, ומעתה אין לו לירא מהעבירות. 

והנה בנוגע להתעוררות תשובה על ידי התקיעות באלול ישנו ההתעוררות כללית (שמרומז בתקיעה - מלכיות) ואח"כ בראש השנה באים למדריגות נעלות יותר בתשובה (זכרונות ושופרות). ורש"י מרמז לזה בהביאו את ב' הפירושים, דמתחילה מביא את פירושו של רבי עקיבא, שלשיטתו אי אפשר לומר שירא מעבירות שבידו כי כבר יש לו התעוררות כללית לתשובה. אך מדריגה זו אינה מספיקה, ולכן אח"כ מביא רש"י את פירושו של רבי יוסי הגלילי שלשיטתו ההתעורות תשובה הכללית לבד אינה מספיקה.