בחג הסוכות יושבים בסוכה כדי להמשיך את המקיף בפנימיות. וממשיכים את בחי' מקיף הקרוב. עד"מ מתלמיד שהגם שאינו מבין את העומק שבדברי הרב מ"מ מרגיש שישנו עומק. ובשמע"צ שבו הישיבה בסוכה היא מדרבנן, ממשיכים בחי' עליונה יותר במקיף, בחי' הב' בחי' מקיף הרחוק. ועד"מ מתלמיד שאינו מרגיש כלל שישנו עומק נוסף בדברי הרב, אך איש אחר יכול להבין את העומק, וגם תלמיד זה הנה במשך זמן ע"י הגדלת שכלו יוכל להבין את העומק. ובשמח"ת, שבו אין יושבים בסוכה כלל, ממשיכים את בחי' המקיף בעצם שאינו שייך לגילוי כלל. ולכן השמחה היא בריקודים ולא בשכל, שהו"ע הגילויים. 

והנה אחדות בא מצד בחי' המקיף (דהתחלקות הוא מצד האור שבא בפנימיות וממילא מתחלק לפ"ע הכלי). ולכן ישנם ג"כ ג' מדריגות באחדות: (א) האחדות שמצד הסוכה ש"כל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת", וזהו מצד מקיף הקרוב כנ"ל. ולכן הגם שישנו אחדות מ"מ אי"ז עצם א' וכשיוצאים מהסוכה שייך התחלקות. (ב) למעלה מזה הוא האחדות דשמע"צ, "פר א' כנגד ישראל" שבו כל ישראל הם כגוף אחד. [וזהו הביאור במדרש "קשה עלי פרדתכם" ולכן "עכבו יום אחד" - שע"י האחדות העמוקה יותר המתגלה בשמע"צ, הנה גם לאחר ה"יום אחד" הם כגוף אחד]. אך מ"מ האחדות נפעלת ע"י הקרבנות שהו"ע היציאה והעלי' ממדרגתו. (ג) ולמעלה מזה הוא האחדות דשמח"ת שבא מצד בחינת מקיף בעצם ולכן נמשך גם בדברים גשמיים כריקודים (על דרך שעומק דברי הרב מתגלה דוקא בתנועת היד וכיוצ"ב).

והנה בפרשת ברכה מודגש ענין האחדות, שמשה ברך את כל ישראל, "בהתאסף ראשי עם", ועד לסיום הסדרה "לעיני כל ישראל". והנה, בשבוע דחה"ס לומדים את פרשת ברכה כי האחדות היא בענינים רוחניים, אך למחר, שהו"ע המשכת הקדושה ביום שאינו יו"ט מצ"ע, והו"ע המשכת המקיף בדברים גשמיים, קוראים פרשת וזאת הברכה, שענין הקריאה מדגיש את הגילוי בגשמיות (שלמעלה מהבנה והשגה).