כ"ק אדה"ז ביאר בשם הבעש"ט שהקב"ה מברך את החודש השביעי שהוא הראשון לחדשי השנה ובכח זה מברכים בנ"י את שאר חדשי השנה.

וצריך להבין מדוע אומר שתשרי הוא החודש הראשון הרי ניסן הוא החודש הראשון? ולכאורה הי' ראוי שהקב"ה יברך את ניסן, שהרי ניסן היא בחי' אתעדל"ע, ולא את חודש תשרי שענינה אתעדל"ת?

והביאור: בזמן שהיו מקדשים ע"פ הראי' הנה אם לא באו עדים ביום שלושים היו "עושים אותו היום קודש ולמחר קודש", אף שאותו היום לא נתקדש ע"י בנ"י, שמזה רואים שהקדושה דר"ה (שבזמן שקידשו ע"פ הראיה הנה גם הברכה הי' באה ע"י הקידוש, ועכשיו הנה אף שנתבטלה הקידוש מ"מ נשאר ענין הברכה בשבת שלפני ר"ח) אינה תלוי' בב"ד (כ"כ) אלא באה מלמעלה. ואעפ"כ הנה עצם ענין ר"ה בא ע"י בנ"י, וכמו שרואים מהדין שאם באו עדים לאחר המנחה הנה "אותו היום" הי' חלק מהשנה הקודמת (אף ש"נהגו אותו היום קודש").

והענין: דבר"ה ישנם ב' ענינים. שמצד אחד ענין "תמליכוני עליכם" בא מצד העצמות ואינו יכול להתעורר ע"י העם שהרי יש להם שייכות למדת המלכות ולא לבחינות שלמעלה ממלכות, אך אעפ"כ נאמר "אמרו לפני מלכיות" מפני שהבחירה שמצד העצמות קשור עם עבודת האדם, וע"ד שבהתחלת הבריאה הנה אף שההמשכה היתה מצד "כי חפץ חסד" מ"מ החפץ הי' מפני שעלה לפניו התענוג שיתענג בעבודת הצדיקים. 

והנה, לפני מ"ת הי' תשרי החודש הראשון, ובכל שנה הנה קודם יום ו' שבו נולד אדה"ר הוא בדוגמת הזמן שלפני מ"ת ש"הי' העולם ניזון בחסדו של הקב"ה", ולכן לגבי ענין הברכה הנה תשרי נקרא החודש הראשון, וזהו שאף שמדובר בעבודת האדם מ"מ מפני שההמשכה היא מהעצמות צריך שהברכה תבוא מלמעלה.