המענה לטענת "ליסטים אתם" - שבנ"י מהפכים את העצם דהארץ לקדושה - הוא ש"כל הארץ", גם העצם דהארץ, הוא "של הקב"ה". והתחלת הלימוד הוא במענה לאוה"ע והיצה"ר, ומזה באים לתורה שלמעלה מהעולם. וע"ד שמפשוטו של מקרא באים ליינה של תורה.
"התנינים" נמנו בפני עצמם מפני שהם "דגים גדולים", וע"פ האגדה הוא לויתן שבאין ערוך לשאר הנבראים. וההוראה: גם זה שבדרגת לויתן צריך בן זוג וחבר, ואינו יכול לטעון שהזולת יעלה למדרגת יחו"ע, דעתה ישנה רק הנקודה דיחו"ע - וההתפשטות דיחו"ע תהי' לעת"ל "ומלחה לצדיקים לעת"ל".
הלימוד "הואיל והזכירו סיפר בשבחו" או "עיקר תולדותיהם גו' מעשים טובים" – נאמר דוקא פה ולא בפעם הראשונה שנזכר נח, כי לעיל נזכר בשייכות ל"אלה תולדות אדם". ומלמדנו שדיבור בשבח חבירו הוא תועלת ל(פרשת ו)עבודת נח.
"חיי שרה" הוא למעלה משינויים, כי התשובה פועלת שהעבר יהי' באותה השלימות דההוה. וימיה היו תמימים אף שנסלקה קודם זמנה, מפני ש"חביב חייהם של צדיקים כו' ולעוה"ב", כי גם אחר ההסתלקות פועל הצדיק בעולם.
"תולדות" פירושו תולדות כפשוטו ולא מאורעות (וגם בפרשת וישב - "אלה ישוביהם וגלגוליהם" - הפירוש תולדות הוא מאורעות של תולדות יעקב). "יעקב ועשו האמורים בפרשה": "בפרשה" - בשרשם כפי שהוא בתורה, שבשרשם יעקב קודם.
הקב"ה ייחד שמו על יצחק, מפני שביטל את "הלב חומד" כמו שביטל את ה"עין רואה" כדי שלא יראה "בעשנן של אלו". ר' יוסף נעשה סומא כי לא רצה להסתכל חוץ לד' אמותיו, ולכן כשהגיע לגיל שישים, וחייו היו למעלה מהטבע - שזהו ראי' שחיותו אינו בא ע"י התלבשות בנוגה - ידע ש"נפק ליה מכרת דשני", וזה חיזק אצלו את התחושה שינצל ג"כ מכרת דיומי.
הגיל דבר מצוה נלמד מ"ויקחו איש חרבו", כי יסוד העבודה הוא מס"נ. וענין זה לא היה היפך דכיבוד אב, כי לפני מ"ת גדר כיבוד אב הי' "לשבת יצרה", והריגת אנשי שכם הוא הקיום ד"לשבת יצרה".
רש"י מפרש ש"בשמת בת אילון היא עדה בת אילון", כדי שלא נחשוב שהם ב' נשים (ועדה לא נזכרה בפרשתנו - בענין תולדות עשו - מפני שלא הי' לה תולדות). אך מובן בפשטות שבשמת בת ישמעאל היא מחלת, דבאם לאו מדוע לא נזכרה מחלת בפרשה הקודמת, הרי הזכרת מחלת הי' מגדיל את צביעותו של עשו. מוחלין לחתן על עונותיו דוקא כשעשה תשובה - בדוגמת גר שנתגייר.
ב' ראיות ש"שמר" פירושו "ממתין ומצפה". "שומר אמונים" אינו מספיק כי שם אין הפסק דתיבת "את" כהפסוק דידן. ו"לא תשמור על חטאתי" אינו מספיק כי "ממתין ומצפה" אינו שייך בענין בלתי רצוי. מטרת הגלות היא העלי' בגאולה, ולכן מקדים רש"י "שומר אמונים".
דנו את תמר לשריפה (אף שהיתה פנויה) מפני הגדר שקיבלו על עצמן לפני מ"ת. ונחשבת בת כהן, אף שעבר ריבוי זמן מפטירת שם, ע"ד שר' אפרים מקשאה מקשר בין עובדיה ל"עלו מושיעים", אף עובדיה הי' ריבוי זמן לפנ"כ. והוצרכה להתנהג במנהג הבית (כהנים), כמו שאברהם לא נתן לחם טמא לערביים עוע"ז כשהיו בביתו.
בכל מקום "מקץ" הוא המשך להנאמר לפנ"כ, משא"כ בפסוק דידן, ולכן מפרש רש"י ש"מקץ" פירושו "מסוף" (ולא התחלה, דלא כהקס"ד ש"קץ" הוא קצה).
פירוש ש"אברך" הוא "דין אבא למלכא" קשה, שהרי לפי"ז צ"ל שהתורה מתרגמת לשון מצרי (שלא כרגיל). ולהפירוש "אב בחכמה רך בשנים" קשה שהרי "רך" משמעו נער קטן ויוסף היה בן ל'. ולהפירוש "לשון ברכים" קשה מדוע רק כרעו ליוסף ולא השתחוו.
רק ב"שאול בן הכנענית" נתפרש שמה של האם, ולכן מפרש רש"י "בן דינה" – שמתייחס ליעקב גם מצד. והכתוב אומר "הכנענית" כדי לבאר שמעון היה מותר לישאנה, והוא מפני שעבד ושפחה אין להם דין קורבה, שלכן נשא יעקב את בלהה וזלפה, וא"כ היא נעשתה "כנענית" ואין דין קורבה.
"אלו חמור ואנשי שכם" – אינו מזכיר את "שכם", מפני שהריגת שכם הוא מצד הדין ולא "באפם". ונאמר בלשון יחיד (לא מפני שאנשים רבים נכללים ב"איש", שהרי שכם לא נכלל, אלא מפני ש)"אינם חשובים אלא כאיש אחד". אך זהו דרש, ולכן מביא "ופשוטו אנשים הרבה קורא איש".
מעלת פירוש רש"י על התורה. (ס"א)
ביאור בפרש"י ר"פ נח - "יש מרבותינו דורשין אותו לשבח וכו'" - בעבודת האדם. (ס"ב)
ביאור בפרש"י (י, כו) ד"ה חצרמות והוראה בעבודה; לימוד בהלכה (לענין שמות גיטין); ביאור בפרש"י בראשית (ב, יד). (ס"ו)
ביאור בתו"א פ' נח ד"ה מים רבים - אריכות התפלה דבעלי עסקים ויושבי אוהלים. (סי"ב)
ביאור בתניא פמ"א: "ומייחד מלכותו כו' ועליו בפרט"; "והנה ה' נצב עליו כו'". (סט"ז)
ביאור בפרש"י ר"פ נח - "יש מרבותינו דורשין אותו לשבח וכו'" - בעבודת האדם. (ס"ב)
ביאור בפרש"י (י, כו) ד"ה חצרמות והוראה בעבודה; לימוד בהלכה (לענין שמות גיטין); ביאור בפרש"י בראשית (ב, יד). (ס"ו)
ביאור בתו"א פ' נח ד"ה מים רבים - אריכות התפלה דבעלי עסקים ויושבי אוהלים. (סי"ב)
ביאור בתניא פמ"א: "ומייחד מלכותו כו' ועליו בפרט"; "והנה ה' נצב עליו כו'". (סט"ז)
ביאור ב' פירושי רש"י ר"פ (ד"ה לך לך וד"ה ואעשך לגוי גדול) שהם ב' שיטות - אם ההליכה גורמת ברכה או שיש ברכה למרות ההליכה; בעבודת האדם - מצד הגוף ומצד הנשמה; הוראה בעבודת השליחות. (ס"א)
ביאור בפרש"י (יב, יא) ד"ה הנה נא ידעתי גו' - ב' הפירושים ברש"י בהתאם לגוף ונשמה; ההוראה ע"ד הזהירות מ"מותרות". (ס"ט)
ביאור במ"ש (טו, טו) "תבוא אל אבותיך בשלום" ובפרש"י שתרח עשה תשובה וההתאמה עם פרש"י ס"פ נח ד"ה וימת תרח בחרן; שקו"ט בדין כיבוד אב שהוא רשע. (סט"ו)
ביאור בפרש"י (יב, יא) ד"ה הנה נא ידעתי גו' - ב' הפירושים ברש"י בהתאם לגוף ונשמה; ההוראה ע"ד הזהירות מ"מותרות". (ס"ט)
ביאור במ"ש (טו, טו) "תבוא אל אבותיך בשלום" ובפרש"י שתרח עשה תשובה וההתאמה עם פרש"י ס"פ נח ד"ה וימת תרח בחרן; שקו"ט בדין כיבוד אב שהוא רשע. (סט"ו)
פ' השבוע שייכת הן לשבוע שלפני השבת והן לשבוע שלאחריו. (ס"א)
ביאור בפרש"י ר"פ ד"ה וירא אליו; שקו"ט בגדר ביקור חולים בבני נח ; שקו"ט בטעם שלא קיים אברהם מצות מילה קודם שנצטווה; ההוראה בעבודה; ההפרש בין מצוות שקיימו האבות למצוות שלאחר מ"ת. (ס"ב)
ביאור ב' הנוסחאות במענה אדמו"ר הצ"צ לאדמו"ר מהורש"ב בילדותו על שאלתו מדוע נראה ה' אל אברהם ולנו אינו מתגלה. (סי"ג)
ביאור במחז"ל (שבת קכז, א) "גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה" שנלמד מהכנסת אורחים דאברהם. (סי"ח)
ביאור הקשר דהפטרת "ואשה אחת וגו'" לפ' וירא ע"פ מאמר אדמו"ר הזקן בזה. (ס"ל)
ביאור בפרש"י ר"פ ד"ה וירא אליו; שקו"ט בגדר ביקור חולים בבני נח ; שקו"ט בטעם שלא קיים אברהם מצות מילה קודם שנצטווה; ההוראה בעבודה; ההפרש בין מצוות שקיימו האבות למצוות שלאחר מ"ת. (ס"ב)
ביאור ב' הנוסחאות במענה אדמו"ר הצ"צ לאדמו"ר מהורש"ב בילדותו על שאלתו מדוע נראה ה' אל אברהם ולנו אינו מתגלה. (סי"ג)
ביאור במחז"ל (שבת קכז, א) "גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה" שנלמד מהכנסת אורחים דאברהם. (סי"ח)
ביאור הקשר דהפטרת "ואשה אחת וגו'" לפ' וירא ע"פ מאמר אדמו"ר הזקן בזה. (ס"ל)
ביאור בפרש"י ר"פ "בת ק' כבת כו' כולן שוין לטובה" וטעם שם הפרשה "חיי שרה" אף שרובה עוסקת לאחר מיתתה וכו'. (ס"א)
ההוראה מג' הסיפורים שבפרשה - קבורת שרה, נישואי יצחק ורבקה ולקיחת קטורה לאשה - עולם שנה נפש. (ס"י)
ביאור ענין "ואברהם זקן גו' בכל" והקשר לאדמו"ר מהורש"ב (בעל יום ההולדת דכ' חשון); זקן - ויושב בישיבה; "בכל" בגימט' בן. (סי"ג)
תיווך בין ממארי ד"ה ויהיו חיי שרה תרע"ה ועטר"ת בענין "שני חיי שרה". (סי"ט)
ההוראה מג' הסיפורים שבפרשה - קבורת שרה, נישואי יצחק ורבקה ולקיחת קטורה לאשה - עולם שנה נפש. (ס"י)
ביאור ענין "ואברהם זקן גו' בכל" והקשר לאדמו"ר מהורש"ב (בעל יום ההולדת דכ' חשון); זקן - ויושב בישיבה; "בכל" בגימט' בן. (סי"ג)
תיווך בין ממארי ד"ה ויהיו חיי שרה תרע"ה ועטר"ת בענין "שני חיי שרה". (סי"ט)
ביאור בפרש"י ר"פ - "יעקב ועשו האמורים בפרשה", "צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם", וטעם ששם הפ' "תולדות" סתם, וההוראה. (ס"א)
ביאור בענין "יפוצו מעיינותיך חוצה" (שבי"ט כסלו) ע"פ פרש"י הנ"ל - "צר קלסתר פניו כו'". (סי"ח)
ביאור מעלת יצחק על אברהם ע"פ חסידות; מעלת גבורות על חסדים; זהב על כסף; לע"ל גבורה עיקר; מעלת מס"נ על עסק התומ"צ. (סכ"ג)
ביאור בפרש"י (יט, כ) שיצחק המתין לרבקה עד שתהי' ג' שנה. (סכ"ו)
ביאור בענין "יפוצו מעיינותיך חוצה" (שבי"ט כסלו) ע"פ פרש"י הנ"ל - "צר קלסתר פניו כו'". (סי"ח)
ביאור מעלת יצחק על אברהם ע"פ חסידות; מעלת גבורות על חסדים; זהב על כסף; לע"ל גבורה עיקר; מעלת מס"נ על עסק התומ"צ. (סכ"ג)
ביאור בפרש"י (יט, כ) שיצחק המתין לרבקה עד שתהי' ג' שנה. (סכ"ו)
ביאור בפרש"י ר"פ - ע"י כו' ומשגמר חזר לענין הראשון"; "למה הזכיר יציאתו כו'" (ענין "פי שנים ברוחך", יצחק בחיי אברהם, אדמו"ר הצ"צ בחיי אדמו"ר האמצעי). (ס"א)
מאמר אדמו"ר הצ"צ ד"ה ויחלום והנה סולם; ביאור המדרש "זה חלומו של נבוכדנצר"; "שטן ופנינה לש"ש נתכוונו"; ביאור ל' התניא (ס"פ י"ט) "כל הגוים כאין נגדו וגו'". (סי"ד)
מאמר אדמו"ר הצ"צ ד"ה ויחלום והנה סולם; ביאור המדרש "זה חלומו של נבוכדנצר"; "שטן ופנינה לש"ש נתכוונו"; ביאור ל' התניא (ס"פ י"ט) "כל הגוים כאין נגדו וגו'". (סי"ד)
ביאור בפרש"י ר"פ "מלאכים ממש" וההוראה. (ס"א)
ביאור בפרש"י (לב, יא) ד"ה קטנתי מכל החסדים ופירוש אדמו"ר הזקן (אגה"ק ס"ב) בפסוק זה. (ס"ט)
"ויקח מן הבא בידו מנחה" (לב, יד); הביאור בחסידות (תו"א ר"פ) דהיינו קרבנות דתוהו - כל הקרבנות נק' מנחה; מעלת תפלת המנחה; מעלת קטרת על קרבנות. (סי"ד)
ביאור בפרש"י (לד כה) ד"ה שני בני יעקב: טעם חיוב מצוות דאנשי שכם; שקו"ט בגדר מצות "דינים" (וכיבוד אב ) דבני נח; ההוראה. (סי"ט)
ביאור בפרש"י ס"פ "מגדיאל זה רומי". (סכ"ז)
ביאור בפרש"י (לב, יא) ד"ה קטנתי מכל החסדים ופירוש אדמו"ר הזקן (אגה"ק ס"ב) בפסוק זה. (ס"ט)
"ויקח מן הבא בידו מנחה" (לב, יד); הביאור בחסידות (תו"א ר"פ) דהיינו קרבנות דתוהו - כל הקרבנות נק' מנחה; מעלת תפלת המנחה; מעלת קטרת על קרבנות. (סי"ד)
ביאור בפרש"י (לד כה) ד"ה שני בני יעקב: טעם חיוב מצוות דאנשי שכם; שקו"ט בגדר מצות "דינים" (וכיבוד אב ) דבני נח; ההוראה. (סי"ט)
ביאור בפרש"י ס"פ "מגדיאל זה רומי". (סכ"ז)
יום סגולה לעניני ישיבות תומכי תמימים.
ביאור סיפור תולדות יעקב ועשו בעבודת האדם: יצ"ט ויצה"ר; נפש האלקית ונפש הבהמית / ע"י "יושב אוהלים", קביעת עתים בתורה, מתגברים על עשו וישמעאל שבכל דור ודור.
הכנה לי"ט כסלו; פדה בשלום - י"י העבודה בג' הקוים תורה עבודה וגמ"ח / ע"י הפצת המעיינות - קירוב הגאולה (ב' תקופות בזמן משיח - מלחמה ושלום).
פלוגתת רש"י והרא"ש במקור הדין דבן י"ג למצוות; הנפק"מ להלכה וההוראה בעבודה.
שיחה: ש"פ וישלח, ט"ז כסלו תשכ"ט - ברכת הקב"ה למברכים ומאחלים לרגל יובל הנישואין המ' - מעלת ברכה על תפלה; הכלי - תורה וצדקה; הקשר למספר מ'.
מכתב: בענין הנ"ל.
מכתב: בענין הנ"ל.
הכרח עריכת התוועדויות בי"ט כסלו להפיץ המעיינות חוצה / ביאור ג' הפרטים (א) יפוצו (ב) מעיינותיך (ג) חוצה / תכלית ירידת הנשמה למטה ; עבודת ה' בשמחה/ המקור לתואר "חג החגים" על י"ט כסלו / ביאור בד"ה פדה בשלום תשכ"ו: טעם חלוקת ג' הקוים לב' - (א) תורה וגמ"ח (ב) תפלה; טעם ההדגשה "כל העוסק כו'", דקאי על האדם העוסק / ביאור לשון שיחת י"ט כסלו תש"ט: חסידות איז אריינטראגן סדר אין בלתי סדר וכו' / הקשר די"ט כסלו וחנוכה ; ענין מעות חנוכה ; מעלת הצדקה
ב' ענינים בנר: שמן ופתילה או הכלי/ ענין הדלקת הנר רומז לכללות עבודת האדם / ב' דחנוכה - ז' ימים מי"ט כסלו, זמן התחזקות כפולה (הוכפל בו כי טוב) דתורה וגמ"ח החדורים באהבת ה' ואהבת ישראל (ביאור ענין תרמודאי) / שקו"ט וביאור בטעם שבחנוכה דוקא מצינו "מהדרין מן המהדרין" ע"ד הנגלה וע"פ חסידות; שקו"ט בגדרי "הידור מצוה" בכ"מ בש"ס / ענין נר חנוכה - פירסומי ניסא עד שתכלה בחי' רגל מן השוק דרה"ר; גדר חנוכת המקדש בזמן החשמונאים / נרות חנוכה משפיעים הקדושה על כל ישראל בכל השנה (שקו"ט במנהגנו לא להדליק על אדן החלון)
זמן סיום "ספר הישר" - הוראה ע"ד עבודה בדרכי האבות שנק' ישרים, בג' הקוים דתורה עבודה וגמ"ח / ההפרש בין "מנשה" ו"אפרים" ביחסם לגלות: שלילת הגלות או בירורו.