ברש"י (מט, ו): "כי באפם הרגו איש, אלו חמור ואנשי שכם, ואינם חשובין כולם אלא כאיש אחד וכן הוא אומר בגדעון והכית את מדין כאיש אחד, וכן במצרים סוס ורוכבו רמה בים, זהו מדרשו. ופשוטו אנשים הרבה קורא איש, כל אחד לעצמו, באפם הרגו כל איש שכעסו עליו, וכן וילמד לטרוף טרף אדם אכל".

צריך להבין כמה ענינים ומהם: מדוע אינו מזכיר את שכם עצמו? מהלשון "אלו וכו'" משמע שישנו קס"ד ש"איש" קאי על אדם אחר, מיהו? מדוע מזכיר את חמור בפירוש הרי הוא בכלל אנשי שכם? מהו המקור של רש"י להחידוש "שאינם חשובים וכו'" והרי כבר נאמר ברש"י בפשטות שהרבה שוורים נקראים שור?

והנה, בראיות שמביא רש"י מובן מדוע מזכיר את גדעון לפני מצרים, כי מקודם צריך להביא ראיה שגבורה כזאת שייכת בבני אדם, ואח"כ ראי' שזהו הטעם ללשון יחיד.

אך צריך להבין: מדוע אינו מביא פסוק שנאמר לפני כן "ויבואו אחריהם כל סוס פרעה"?

ומדוע מביא מדרשו לפני פשוטו?

והביאור בכל זה: בני יעקב הרגו את שכם מפני שהאומות גדרו עצמן מן העריות, וממילא הריגת שכם אינו כלול בתוכחת יעקב (ולכן מביא "כי באפם" בדיבור המתחיל, דשכם לא נהרג "באפם" אלא מצד הדין). ולפי"ז אי אפשר לומר ש"איש" לשון יחיד קאי על כללות האנשים שהרגו, שהרי אינו כולל את שכם, ולכן צריך לפרש ש"איש" פירושו ש"אינם חשובים אלא כאיש אחד".

אך לפי זה ה"ז שבח ל(גבורת) בני יעקב, וא"כ אינו מתאים לתוכחה. ולכן מביא רש"י הפסוק "סוס ורוכבו", ששם מובן שבטביעה בים כולם חשובים כאחד (משא"כ "כל סוס פרעה" שקאי על המלחמה שה' נלחם לכם במצרים, אזי ישנו חידוש שגם כשה' נלחם ע"ד מלחמת בני אדם מ"מ אינם חשובים) וא"כ הדגשת הכתוב אינו החידוש, אלא מפני שבפועל "אינם חשובין וכו'" לכן ישנו לשון יחיד, וא"כ בנדו"ד, אין זה שבח לשמעון ולוי אלא שבפועל "אינם חשובים וכו'".

אך לחידוש גדול כזה שלגבי שמעון ולוי "אינם חשובים וכו'" (שזהו היפך השכל לומר שאין חילוק כלל בין הריגת אחד לרבים) צריך לכאורה מקור ומשמעות בקרא, ואין מוצאים מקור לזה. ולכן אומר רש"י שזהו מדרשו. ופשוטו הוא שהרגו את כל אחד באותו כעס. אך פירוש זה קשה יותר מפני ש"איש" קאי ג"כ על שכם ופשטות השכל מחייב שכעסו עליו יותר.

והנה, רש"י אינו מביא פירוש ג' שהם הרגו איש אחר שלא נזכר בתורה, אף שהקושי בשני הפירושים הראשונים הוא באותו ענין – שהלשון "איש" אינו מתאים לחיוב חוש השכל, והוא מפני שבכתוב נאמר "כי באפם" (שלכן מביא זה בד"ה), שמשמעו ש"באפם" הוא המשך ל"בסודם אל תבוא נפשי וגו'", ואם נאמר ש"איש" קאי על אדם אחד שהרגו, קשה מדוע אינו מזכיר את חמור ואנשי שכם.

וההוראה: מכיון ששמעון ולוי הרגו באפם לכן נותנת התורה מקום לומר שהרגו אדם אחר, כי זהו הוראה שגם אם הורגים מפני טעם מוצדק מ"מ ישנו קס"ד וחשש שיכול להשתרש בו ענין בלתי רצוי. ומזה מובן ש"מרובה מדה טובה וכו'", שגם אם עושה מעשה טוב מפני פניה וכיוצ"ב, מכל מקום הטוב ישתרש בנפשו.