ברש"י (מא, מג): "אברך: כתרגומו דין אבא למלכא, ובדברי אגדה דרש ר' יהודה אברך זה יוסף שהוא אב בחכמה ורך בשנים, אמר לו ר' יוסי בן דרומוסקית עד מתי אתה מעוות עלינו את הכתובים אין אברך אלא לשון ברכים, שהכל היו נכנסין לפניו ויוצאין תחת ידו כענין שנאמר ונתון אותו וגו'". 

והביאור בזה: כשרש"י מביא ג' פירושים הרי זה משום שבכל אחד מהם יש קושי שאין בזולתו. והביאור בהצריכותא דג' הפירושים: הקושי על פירוש הא' הוא שהמצריים הרי דיברו לשון מצרי, וא"כ צריך לומר ש"אברך" הוא תרגום של הלשון שאמרו המצריים. וא"כ קשה לומר שהתורה מתרגמת את לשון מצרים ללשון ארמי (דבמקומות שמובא לשון תרגום בתורה, ע"ד "יגר שהדותא", הרי זה הלשון המדויק שנאמר ולא תרגום).

והקושי בפירוש הב' הוא הלשון "רך" דיוסף הי' אז בן שלושים שנה, ו"רך" משמע נער קטן. אך ביאור זה הוא לשיטתי' דר' יהודה (שלכן מביא רש"י את שם בעל המאמר) שהעיקר הוא כללות הענין ולא הפרט, וא"כ פה העיקר הוא שכללות הפירוש מיושב. 

והקושי בפירוש הג' הוא דמהלשון "רק הכסא אגדל ממך" משמע שהחילוק היחיד בין פרעה ליוסף הוא שקראו לפרעה מלך משא"כ ליוסף. וא"כ קשה מדוע קראו לו רק "אברך", שמשמעו רק כריעה, הרי לכאורה השתחוו ליוסף אפים ארצה כמו לפרעה. ופירוש זה נאמר ע"י ר' יוסי בו דרומסקית ששיטתו הוא שמדייק בפרט – בפירוש התיבה – ולכן אומר לר' יהודה "עד מתי אתה מעקם גו' אין גו' אלא לשון ברכים", שהעיקר הוא שלשון הכתוב מדויק אף שישנו קושי בכללות הביאור. 

מיינה של תורה: המחלוקת במדרש אגדה הוא האם יוסף פעל במצרים כריעה - ביטול היש, או השתחויה - ביטול במציאות.