בפרשתנו (נ, יג) מפרש  רש"י: "וישאו אתו בניו: ולא בני בניו, שכך צום אל ישאו מטתי, לא איש מצרי, ולא אחד מבניכם שהם מבנות כנען, אלא אתם וכו'". היינו שרש"י מפרש "בניו" לפי הפירוש שהשבטים נשאו כנעניות. והנה, בפרשת וישב (לז, לה) מפרש רש"י שישנו מחלוקת בענין זה: "וכל בנותיו: רבי יהודה אומר אחיות תאומות נולדו עם כל שבט ושבט ונשאום. רבי נחמיה אומר כנעניות היו, אלא מהו וכל בנותיו, כלותיו, שאין אדם נמנע מלקרוא לחתנו בנו ולכלתו בתו". וא"כ צריך לומר שהדיוק "בניו ולא בני בניו" הוא רק לשיטת רבי נחמיה (שהשבטים נשאו כנעניות, דפירוש רש"י בפרשתנו הוא רק לשיטתו), ורבי יהודה אינו מדייק "ולא בני בניו". וצריך להבין זה.

ובפרשת וישב צריך להבין, מדוע מוסיף רש"י "ונשאום"? דלכאורה "אחיות תאומות נולדו עם כל שבט ושבט" הוא הביאור ד"וכל בנותיו", ו"ונשאום" אינו נוגע לפירוש "וכל בנותיו"?

הביאור בכל זה: ב"וכל בנותיו" ישנם ב' קשיים: (א) הלשון "וכל", דלכאורה היו לו רק בת אחת (או ב' או ג', והלשון "וכל" משמע ריבוי בנות). (ב) ומדוע לא נזכרו שגם כלותיו קמו לנחמו? ורש"י מתרץ ב' קושיות אלו, שר' נחמיה אומר ש"אחיות תאומות וכו'" – שהיו לו ריבוי בנות, והם היו כלותיו.

אך  קשה, דלפירוש זה נצטרך לומר שהשבטים לא קיימו את התורה כהאבות (שהרי בתורה ישנו איסור לישא אחות מן האב). ולכן מביא רש"י שר' נחמיה אומר ש"כנעניות היו", וכלתיו נכלל ב"בנותיו" משום ש"אין אדם נמנע וכו'".

והנה, לרש"י, שמפרש בפרשת וישלח ש"עם כל שבט נולדה תאומה", צריך לומר שסובר שזהו דבר הפשוט שאחיות תאומות נולדו עם השבטים, ושזהו דבר ידוע, וצריך להבין מהו המקור לזה (עוד לפני הלימוד מ"וכל בנותיו")? והביאור בזה: שאברהם ויצחק לא רצו לקחת אישה לבניהם מבנות כנען, ושלחו את בניהם לחרן, ובנוגע לבני יעקב לא נזכר עד"ז כלל בתורה, ומסתבר שלקיחת בנות כנען הי' מופרך אצלם, ולכן מסתבר לומר ש"אחיות תאומות נולדו ונשאום".

והנה מהלשון "וכל בנותיו" משמע שכולל בנות שלולא הריבוי ד"וכל" לא היו כוללים אותם. (ד"כל בניו" כולל גם הבנים שמכרו את יוסף). ולכן רבי יהודה, שמפרש על פי כללות הסיפור ואינו מדייק בתיבה פרטית, מפרש ש"אחיות תאומות וכו'". משא"כ רבי נחמיה שמפרש את המילה הפרטית מפרש ש"כנעניות היו", שעפ"ז מובן דיוק הלשון "וכל בנותיו".

ולכן בפרשתנו ב"וישאו אותו בניו", צריך ביאור רק לדעת רבי נחמיה, שמדייק בהלשון, ולכן מדייק "בניו ולא בני בניו". משא"כ לרבי יהודה, שמפרש את כללות הסיפור, אין סברא לומר שבני בניו לא ישאו אותו, ואינו לומד ש"בניו" הוא מיעוט.

דהנה ישנו חיסרון בבני כנעניות שלכן צוה שלא ישאו אותו. משא"כ בבני אחיות, אף שנאסרו לאחר מתן תורה, הנה לפני (ולולא) מתן תורה אין בזה חסרון.

מיינה של תורה: ידוע שהאיסור דאח ואחות הוא משום שזהו מדריגה גבוהה בקדושה, ובני אדם למטה אינם כלים לקבל בחי' זו, ולכן יכול להיות מזה שבירה. אך השבטים היו כלים לקבל אור זה, ולכן בשבילם בני אח ואחות אינו חסרון.