ברש"י (כו, יב): "מאה שערים: שאמדוה כמה לעשות ועשתה על אחת שאמדוה מאה. ורבותינו אמרו אומד זה למעשרות היה". מהלשון "ורבותינו אמרו" (ולא אמרו רבותינו) משמע שזהו פירוש שני. והביאור, על פי פירוש הראשון הי' הנס בשעת גידול התבואה, דהאומד הי' לפני הזריעה, והארץ עשתה מאה פעמים ככה. אך לפירוש זה קשה, דהארץ והשנה היו קשים (כפרש"י), וא"כ אין זה ריבוי תבואה כל כך, דבאומד הראשון לקחו בחשבון את קושי השנה והארץ, ומשמע שהתורה רוצה להדגיש את ריבוי התבואה. ולכן מביא רש"י מרבותינו ש"אומד זה למעשרות היה", ואם כן האומד הי' לאחרי גידול התבואה, והנס הי' יוצא מדרך הטבע לגמרי שבאופן ניסי נתרבה התבואה מאה פעמים. ומפני שזהו נס היוצא מהטבע הביא רש"י פירוש זה כפירוש שני.

מיינה של תורה: הצמח צדק מבאר באוה"ת שישנם נ' שערים, ומאה שערים הם נ' שערים מלמעלה למטה ונ' שערים מלמטה למעלה. והענין, שכשההמשכה באה מלמעלה למטה, שענינה שההמשכה תבוא למטה, אזי נוגע מצב התחתון, ואם כן אין ההמשכה פועלת נס היוצא מהטבע לגמרי. אך כשהשערים הם בתנועה דהעלאה מלמטה למעלה אזי יכול להיות נס היוצא מהטבע לגמרי. דשני הפירושים ברש"י מתאימים לשני בחינות הנ"ל.

עוד ענין בזה, לפי הפירוש השני יוצא שבכח רבותינו לשנות גם את גדרי והגבלת התורה, דהאומד למעשרות הוא אומד ע"פ תורה, ואעפ"כ הי' נס ששינה את הגדר וההגבלה דתורה.