על הפסוק "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה" איתא במדרש: "יודע ה' ימי תמימים, כשם שהם תמימים כך שנותם תמימים, בת כ' כבת ז' לנוי בת ק' כבת כ' לחטא, ד"א יודע ה' ימי תמימים זה שרה שהיתה תמימה במעשיה, אמר ר' יוחנן כהדא עגלתא תמימתא. שני חיי שרה, ונחלתם לעולם תהי', שנאמר ויהיו חיי שרה מה צריך לומר שני חיי שרה באחרונה לומר לך שחביב חייהם של צדיקים לפני המקום בעוה"ז ולעוה"ב".

הביאור בכל זה: ישנם ג' אופנים בהעדר השינוי: (א) האדם מתגבר ופועל על עצמו שלא ישתנה. אך באופן זה הסביבה פועלת עליו עד כדי כך שצריך להתגבר על הסביבה. (ב) הוא למעלה מהסביבה, אך אילו הי' מתלבש בהסביבה הי' משתנה. (ג) לא רק שאינו משתנה מהסביבה אלא הוא פועל על הסביבה.

והנה אצל שרה היו שינוים וכו', "אחרי בלותי וגו'", אך בסוף חייה נתגלה שכל השינויים שהיו בה היו כדי לגלות שע"י השינוים שהיו בגוף מתגלה שעצם הנשמה (שהיה בגילוי בה) הוא למעלה משינויים.

אך צריך להבין דלכאורה הרי "ילכו מחיל אל חיל", בהליכה אמיתית שבאין ערוך למדרגה הקודמת, וא"כ איך אפשר לומר שאין שינויים. ועל זה אומר המדרש "ד"א זו שרה שהיתה תמימה במעשיה", שבעת הסתלקותה הנה ע"י "מעשיה" נעשה תמימות בכל מעשיה, שהרי "והרוח תשוב אל האלוקים", ותשובה מהפכת את העבר ופועלת שהעבר יהי' באותה השלימות דההוה.

אך עדיין צריך להבין איך אפשר לקראה תמימה והרי היא נסתלקה קודם זמנה? ועל זה מסיים המדרש "שני חיי שרה", "חביב חייהם של צדיקים וכו' בעוה"ז ובעוה"ב", שחייהם בעולם הבא חביב כמו חייהם בעולם הזה, שעל ידי "זכות הרבים תלוי בו", ו"ברא מזכה אבא", הצדיק פועל בעולם  הזה גם לאחר ההסתלקות.