ברש"י (מ"ב ד'): "פן יקראנו אסון: ובבית לא יקראנו אסון, אמר ר' אליעזר בן יעקב מכאן שהשטן מקטרג בשעת הסכנה". 

צריך להבין: מדוע לא חשש יעקב לשאר השבטים? ולכאורה בתורה מסופר אודות הרבה אנשים שנסעו וכו' ולא הי' אסון? ואם רש"י סובר שישנה סכנה בדרך, מדוע צריך להוסיף "שהשטן מקטרג"? ומה מוסיף רש"י בהביאו את שם בעל המאמר? 

והנה, בפרשת ויגש נאמר "ועזב את אביו ומת", ושם מפרש רש"י: "אם יעזוב את אביו דואגים אנו שמא ימות שהרי אמו בדרך מתה". וצריך להבין מודע מחלק רש"י בין טעם היראה דיעקב ("שהשטן מקטרג") ליראת השבטים ("שמא ימות שאמו מתה בדרך")?

והביאור: בכתוב נאמר "ואת בנימין אחי יוסף גו' פן יקראנו אסון", זאת אומרת שהטעם שלא שלח את בנימין הוא מפני שהי' אחי יוסף, וליוסף הי' אסון בדרך. ואף שזהו רק פעם אחת וא"כ לא מסתבר שצריך לחשוש, אך גם אמו מתה בדרך, וא"כ במשפחה זו צריך לחשוש. והנה, זה שמתה רחל בדרך הוא ענין צדדי, שהרי סיבת מיתתה הי' "ותקש בלידתה", ולכן מפרש רש"י "שהשטן מקטרג בשעת הסכנה", וא"כ בצירוף הקטרוג צריך לחשוש.

אך כשהשבטים אמרו ליוסף "ועזב את אביו ומת" לא חששו ל"שעת הסכנה", כי ידעו שלא היו ב' מקרים של סכנה במשפחה כי הם גרמו למכירת יוסף ולא הדרך. וא"כ מפרש רש"י שאמרו "דואגים אנו שמא ימות גו'", שהגם שאין זה שעת הסכנה, מכל מקום דואגים אנו שהרי אמו מתה. 

והנה הלשון "מכאן" בא לשלול את הפסוק בהמשך פרשת מקץ (מב, לח) "וקראהו אסון בדרך", שזה אינו המקור ללימוד זה, והוא מפני שלאחר שהשבטים חזרו בלי שמעון לא רצה יעקב לשלוח את בנימין כי, כפרש"י "חשדן שמא הרגוהו או מכרוהו כיוסף", וא"כ פה אין ראי' שהשטן מקטרג, כי עתה לא חשב יעקב שהדרך הוא סכנה, אלא חשד שהשבטים יגרמו רעה לבנימין.

והנה, אף שבכל מקום ג' פעמים הוי חזקה, מ"מ כאן חשש יעקב לאחר ב' פעמים (ועד"ז בתמר שהוחזקו זו שמתים אנשיה לאחר ב' מקרים). ולבאר זה מביא רש"י את שם בעל המאמר, דרבי אליעזר בן יעקב סובר ש"בל תאחר" הוא לאחר ב' רגלים, ורש"י אומר שהטעם לזה הוא "שמא יקשה לו לחזור ולעלות לירושלים ולהקריב נדריו ונמצא עובר בבל תאחר", וזה קשור עם דרך, וא"כ לרבי אליעזר בן יעקב בנוגע לדרך חזקה הוא בב' פעמים.