על הפסוק (מו, י) "ושאול בן הכנענית" מפרש רש"י: "בן הכנענית: בן דינה שנבעלה לכנעני כשהרגו את שכם לא היתה דינה רוצה לצאת עד שנשבע לה שמעון שישאנה".

צריך להבין מהו המקור בפשוטו של מקרא לפירוש זה?

והביאור: בכל האנשים שנמנו נאמר רק שם האב ולא שם האם, חוץ מב"שאול בן הכנענית". וכדי לבאר טעם השנוי מפרש רש"י ששאול הוא בן דינה, וא"כ הוא מתייחס ליעקב גם מצד האם.

אך לפי זה קשה, דאם כוונת הפסוק הוא להדגיש את היחוס דשאול, מדוע נאמר "בן הכנענית" שזהו היפך השבח? אלא שבזה מרמזת התורה מדוע הי' שמעון מותר לשאת את אחותו, וכדלקמן.

ובהקדים הקושיא איך היה מותר ליעקב לישא את בלהה וזלפה שהיו אחיות. דאף שיש לומר שאין לשפחות קורבה מצד האב, מ"מ היו ג"כ אחיות מן האם. ויש לומר שעבד ושפחה אינם מציאות לעצמם, דהם רכוש האדון, וא"כ אין להם דין קורבה, דאילו היו קרובים היו מציאות לעצמם.

ועד"ז בנודע לדינה, שעל ידי זה שנבעלה לכנעני היפך רצונה נתבטלה מציאותה העצמית ונעשית כנענית שאין לה דין קורבה. ואף שזה הי' רק לזמן מועט ואח"כ יצאה מבית שכם, מ"מ מפני שלא רצתה לצאת עד שנשבע לה שמעון שישאנה, א"כ יציאתה הי' רק בתנאי שנשארת כנענית וא"כ מותרת להינשא לשמעון.

וההוראה: בני ישראל הם עבדי ה' ולכן אין להם מציאות בפני עצמם, דזהו המעלה בעבד על בן, דבן הוא מציאות משא"כ עבד.