בני ישראל נקראים בשם יוסף כי הוא כלכלם בימי הרעב. דמזה מובן שיוסף נתן לכל אחד מישראל את הכח לגמול טובה תחת רעה, וענין זה הוא מהותו של יוסף ונעשה חלק ממהות כל יהודי, ולכן נקראים בני ישראל בכל הזמנים על שם ענין עיקרי זה (דלולא פירוש זה אינו מובן מדוע נקראים בני ישראל על שם יוסף, דלכאורה הי' זה מאורע חד פעמי, ואינו ענין עיקרי בבני ישראל).

והנה, במדרש איתא "יוסף כנס משנות השובע לשנות הרעב אף אנו כנס לנו מחיי העולם הזה לחיי העוה"ב, מה יוסף כלכל כל אחד לפי מעשיו שנאמר ויכלכל יוסף את אביו אף אנו כלכלנו לפי מעשינו, אמר רבי מנחם בשם רבי אבין מה יוסף גמלוהו אחיו רעה והוא גמלם טובה אף אנו גמלנוך רעות גמול אותנו טובות".

ולכאורה מדרש זה דורש ביאור, דמדוע צריך לכנוס מעולם הזה לעולם הבא, הרי אין המדובר באוכל גשמי שבו יש צורך בפעולה מיוחדת ד"כנס"? ומדוע צריך בקשה מיוחדת ל"כלכלנו לפי מעשינו", דזהו שורת הדין? והבקשה הבאה, "גמלנוך רעה גמול אותנו טובה" היא בסתירה להבקשה הקודמת "כלכלנו לפי מעשינו"?

והביאור בזה: תורה ומצוות מושרשים בעצמותו ומהותו יתברך, ועל ידי קיום התורה ומצוות גורמים נחת רוח לבורא. והנה, שכר המצוה בעולם הבא הוא רק הארה מהעצמות שהאדם יכול לקבל, ומובן שנחת רוח הנברא אינו בערך לנחת רוח הבורא.

והנה, עצמותו ית' אינו מוגדר בגדרי העלם וגילוי, וא"כ אם ההמשכה שעל ידי תורה ומצוות מוכרחת להיות בהעלם, א"כ הוראה שאין זה המשכת העצמות, ולכן בעולם הבא מתגלה לאדם נחת רוח הבורא.

וזהו "כנס לנו משנות הרעב כו'" שהבקשה היא שהמשכת העצמות שנפעלת עתה תומשך לעתיד לבא. ואף שלפעמים קיום התורה ומצוות הוא ללא חיות, וא"כ אף שישנה ההמשכה, מ"מ טוענת מדת הדין שההמשכה לא תהי' בגילוי, דחיות הו"ע הגילוי. ועל זה הוא הבקשה הב' "כלכלנו לפי מעשינו" - שתתגלה בגילוי בזכות המעשה אף שחסר בחיות, מפני שבפנימיות כל אחד רוצה לקיים את התורה ומצוות. וגם ע"י הזכיות שבאים ע"י הפיכת הזדונות – עבודת התשובה – הנה אף ש"גמלנוך רעה" – שהחטא הי' מצד היצה"ר ולא מצד הפנימיות שרוצה לקיים רצון ה', מ"מ "גמול אותנו טובה".

והנה, יוסף הוא הממשיך את בחי' יעקב – אצי' – לבי"ע, ולכן יוסף מגלה את עצם הנשמה גם במעשה בפועל. וזהו שבני ישראל נקראים בשם יוסף, כי בחי' יוסף הו"ע עיקרי בעבודת בני ישראל.