ברמב"ם (הלכות מלכים פרק ט, הלכה ג): "ויצחק הפריש מעשר". הטעם שהרמב"ם מייחס את המעשר ליצחק (אף שאברהם הפריש מעשר כמ"ש "ויתן לו מעשר מכל"), הוא מפני שאברהם נתן מלחמה דוקא משלל המלחמה, שהוא ע"ד מצות תרומת המכס משלל מלחמת מדין, שמצוה זו אינה נוהגת לדורות. ולכן אומר הרמב"ם "ויצחק הפריש מעשר", כי יצחק הוא הראשון שהפריש סוג המעשר שנעשה מצוה לדורות.

ויובן בהקדים, ההבדל בין מתנות כהונה למעשר שהוא מתנה ללוי. והוא, שבמתנות כהונה ישנם דברים מסוימים שמלכתחילה שייכים לכהן, משא"כ במעשר שהאדם מצ"ע מחליט איזה חלקים הוא רוצה לתת. זאת אומרת שההדגשה במעשר היא "לה' הארץ ומלואה", שגם עניני חול שלו הם להקב"ה (וישנו שיעור מסוים למעשר, שמראה את הבעלות של הקב"ה גם על עניני חול שלו).

וזהו השייכות ליצחק, דעבודת יצחק הוא מלמטה למעלה, שהתחתון מצ"ע מתעלה לקדושה, דלא כעבודת אברהם שענינה המשכת אלוקות מלמעלה.

ואעפ"כ מספרת לנו התורה ע"ד מעשר דאברהם, כי זהו ג"כ סימן לבנים. והוא שאברהם נתן מעשר משלל המלחמה שהוא ענין של חול, משא"כ יצחק נתן מהזרע שזרע, וע"פ הפרקי דר"א שמקשה "וכי יצחק זרע דגן ח"ו" צריך לומר שמטרת יצחק בהזריעה הי' לקיים מצות מעשר.