על הפסוק "ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר" מפרש רש"י: "שמר את הדבר. היה ממתין ומצפה מתי יבוא וכן שומר אמונים וכן לא תשמור על חטאתי, לא תמתין".

רש"י מביא שני פסוקים לראיה מפני שהראי' הראשונה אינה מספיקה. והוא מפני שכשאדם מצפה לדבר הוא מתקשר לדבר, ולכן אין מתאים להפסיק בתיבת "את" בין "שמר" ל"דבר". וא"כ אין "שומר אמונים" ראיה לפסוק דידן דב"שומר אמונים" אין הפסק. ולכן מביא את הראיה השניה שבה ישנה ג"כ הפסק, "לא תשמור על חטאתי". אך צריך להביא את הראיה הראשונה כי רש"י מפרש "היה ממתין ומצפה מתי יבוא", וזה אינו שייך לפסוק "לא תשמור על חטאתי" שהוא ענין בלתי רצוי, וע"ז מביא רש"י הראיה מהפסוק "שומר אמונים".

מיינה של תורה: אף ש"מפני חטאינו גלינו מארצנו", מ"מ פנימיות הטעם על הגלות הוא שלאחרי הגאולה תהיה עליה למעלה יותר מבית ראשון. ולכן הגאולה קודמת לגלות, דהגאולה היא מטרת הגלות. וע"ז מרמז רש"י בהקדימו את הפסוק "שומר אמונים", שה' ישמור את הבטחתו ויגאל את ישראל, שהסיבה לגלות היא הגאולה, "שומר אמונים".