לפירוש הא' ("כדאי הוא לגיון של מלך להיות נמנה לבדו") גם רישא דקרא ("אך כו' לא תפקוד") בא להגדיש החיוב - למנות את שבט לוי לבדו. ולפירוש הב' ("צפה הקב"ה שעתידה לעמוד גזירה כו'") גם רישא דקרא בא להדגיש את השלילה שלא יופקדו כדי שלא תחול עליהם הגזירה.
ישעיה לא ראה את המרכבה אלא ראה האלוקות שבהם. משא"כ יחזקאל כשהסתכל על שור ראה את השור, אך ראה שזהו רק דמות של האלוקות שמחיה את הנברא. ולכן בשבועות מפטירין ביחזקאל בשבועות, מפני שעיקר ההדגשה והחידוש דמ"ת הוא חיבור עליונים ותחתונים.
בני ישראל היו יכולין לטבול בשבת בשביל הגירות, אף שהדין הוא שאסור לטבול לשם גירות בשבת, מפני שבנ"י לא קיבלו את המצות עד ששמעו את עשרת הדברות, ואם כן הטבילה שהיה לפני עשרת הדיברות לא פעלה את הגירות ולכן היה מותר לטבול.
"בשלושה כתרים כו'" מדובר במעלת הרוממות שבערך לשאר עניני רוממות, ו"יקרה היא מפנינים כו'" קאי על הרוממות שלמעלה משאר עניני רוממות - כשלימוד התורה היא בביטול ומביאה לידי מעשה.
התשלומים דפסח הוא בחודש שלאחריו, מפני שפסח שני קשור עם העבודה דחודש השני - אתהפכא. גם אלה שלא הקריבו פסח ראשון קיימו את כל שאר עניני הפסח – ועי"ז באים למעלת האתהפכא בחודש השני. ואלו שהקריבו את פסח ראשון באים לבחינת אתהפכא בחודש השני גם ללא הקרבת פסח שני.
להרמב"ם חיוב השמחה ביו"ט הוא מצד הקרבת הקרבן לה'. ולאדה"ז השמחה דכל אחד כראוי לו היא היא השמחה האמורה בכתוב. (וזהו שאומר שבשבת לא נאמר שמחה, שכוונתו שלא נאמר השמחה דיו"ט, כי השמחה דשבת הוא ענין שונה שענינה שמחה הבאה משמיא).
המרגלים רצו להישאר במדבר כדי להוסיף בחכמה ולהגיע לחיי העולם הבא בלי הבלבולים דעולם הזה הגשמי. אך לא הגיעו להמדריגה דעושה האמת מפני שהיא אמת. ולכן נשארו בנ"י במדבר ארבעים שנה, שאז גדלה חכמתם והגיעו להמדריגה העליונה דאהבה, ואז נכנסו לא"י.
"אל תפן אל מנחתם" הוא בקשה שהקב"ה שלא יחשיב זאת לקטורת זרה, אלא ביקש שלא יפן אליהם כלל, והעונש יהיה עבור חטא המחלוקת על משה ואהרן. (אך מביא גם פירוש המדרש מפני שמשה אינו צריך לבקש ענין שהוא לשלול את המחלוקת דקורח, שזהו תוכן כל הפרשה).
ג' המדרגות בשליחות. ההוה אמינא של ר' אשי שבכח התורה נכרי יכול להיות שליח מפני ששליחות הוא רק בנוגע לחפצא. אך "הא דרב אשי בדותא היא" מפני שהפעולה בהחפצא יכולה להיחשב כפעולת המשלח רק באם הוא שליח – שדומה להמשלח.
הפרה מכפרת על חטא העגל (סיבת המיתה) ולכן היא מטהרת ממיתה. הכח להטהרה הוא מהנצחיות דמשה, וברוחניות הו"ע כח המס"נ.
ברכת הנס הוא על נס שלמעלה מן הטבע אף שלא היה בצרה לפני כן. אך בברכת הגומל, שההודאה היא על היציאה מסכנה, אומר "לחייבים" שהוא עצמו הוא הגורם שנמצא בסכנה. הצדיק חייב בדבר הסכנה הוא מפני שהסיבה שה' מביאו למקום סכנה הוא כדי שיתעלה למדרגה עליונה יותר.
"הרואה פנחס בחלום פלא נעשה לו", "פלא" לשון יחיד, דעיקר החידוש אצל פנחס היה לא בכמות הנסים אלא באיכות הנס - שנעשו ריבוי ניסים בענין אחד, שמזה נראה בעליל שההנהגה היתה מלכתחילה באופן של פלא.
התשובה של בני קרח היה "בשעת המחלוקת" (ולא לפנ"כ בעת ההתראת משה) ו"הרהרו תשובה בלבם" - אך התשובה לא באה בגילוי בדיבור, ז"א שהיה בהם דבר והיפוכו - שבחיצוניות נראה שחולקים על משה אך בפנימיות הרהרו תשובה, ולכן נבלעו באדמה אך מקום נתבצר להם בגיהנם.
בשמיני עצרת לא נאמר "מקרא קדש", ומפרש רש"י שבכל המועדים איסור מלאכה הוא תוצאה מהענין החיובי, משא"כ בשמע"צ שכל ענינו של היום הוא "עצורים בעשיית מלאכה". אך קשה שהרי עיקר הפרשה מדברת בקרבנות, ולכן מביא פירוש ב' - "שטעון לינה" - שעצורין לצאת מפני שהקרבנות טעונין לינה, ובפשטות הלינה הוא בליל יום טוב.
"אשר ינחלו" קאי הנשיאים, ומזה שנאמר בפסוק שמדבר על אלעזר ויהושע – שלהם היה מינוי מיוחד מאת ה' – מובן שלנשיאים הי' מינוי מאת ה' לדאוג לצרכי כל יחיד, ולכן אומר רש"י שהנשיאים חולקים את הארץ "ובורר לכל אחד ואחד חלק הגון", וכיון שפעולתם גורמת את הנחלה לכן נאמר "אשר ינחלו לכם".
ביאור במ"ש בלקו"ת פרשתנו (טו, ד) אודות ד' חושים (ולא ה').
מכתב כללי - ר"ח סיון תשמ"ט: כל עניני ימי ההכנה למתן תורה "נזכרים ונעשים" מדי שנה ובהתחדשות / בהכנה למ"ת הי' אחדות דישראל ונשים קדמו, וקשור עם "הקהל" / "ביום הזה - שיהיו דברי תורה חדשים כו'" - מעלת מוסד חינוך אהלי תורה, והקשר ל"הקהל" / חג הסיום בסמיכות לי"ב סיון - כל עניני מ"ת ושלפניו ולאחריו "נזכרים ונעשים" מדי שנה, כולל ענין אחדות ישראל שבר"ח סיון, והקשר לתלמידי ישיבה / הלימוד בענין אהבת ואחדות ישראל מיום זה.
ענין "ימי הגבלה" בתור הכנה למ"ת הוא - שתכלית הכוונה אינה "כלות הנפש" אלא העבודה בנשמות בגופים, וענין זה ישנו בעבודת ההכנה למ"ת שבכל שנה ושנה, ובפרט בקביעות שחל ר"ח סיון ביום א' בשבוע; מעלת יום ב' דימי ההגבלה והשייכות לשיעור תהלים.
מקור ותוקף הענין דכיסוי הראש דנשים נשואות / שלא להשאיר מקום גלוי בראש / אי אפשר שפאה תגרום כאב ראש / מעלת פאה על מטפחת / הזריזות בהזמנת פאה, ויש גמ"ח מיוחד במחנה ישראל על זה / הכרח ענין פאות וחינוך הנשים והבנות בכלל / הכרח כיסוי הראש, ושלילת קפידא כו' / הכרח שבני זוג ההולכים להנשא יסכמו בענין חבישת פאה וכו'.
חינוך אמיתי באופן ד"שלהבת עולה מאלי'" / שירות הלויים לכהנים ע"י שירה / העתקה ממקום למקום אינה צריכה לגרום חלישות בעבודת ה', כשיחת אדמו"ר מהוריי"צ בענין שהמסעות היו ע"פ ה' כו', ונרמז בתניא פכ"ה בענין יחוד נצחי.
נשים חיבבו את הארץ ולא נתפתו מעצת מרגלים, ומזה ובן שיש לנשים חביבות לכל עניני קדושה / לא להתבייש מפני המלעיגים כמ"ש "ה' אתנו אל תיראום" / מקור למ"ש בתו"א בשלח (סד, א) אמרז"ל הרוצה לקבל כו' ויניח ציצית ותפילין / סגולה להסרת פחדים מילד קטן - ציצית / ההוכחה דאיסור הלת חוטי צמר בטלית פשתן הוא דאורייתא / ביאור בלקו"ת (שלח מט, ג) במעלת חכמה על גולגלתא.
החידוש בום זה שאז התחילה תקופה חדשה בהפצת המעייות חוצה; ביאור ענין "יפוצו", "מעינותיך", "חוצה"; הקשר לפ' שלח.
"ויקם משה וילך גו'" - מעלת השתדלות הקמת חזית דתית טכנית בארה"ק.
מעלת ערה כספית להדפסת תניא - השייכות לתולע ותולעת דמעשה הפרה.
לימוד מסיפור המס"נ די"ב תמוז, ובפרט לאחרי מ' שנה / זכרון הגאולה צ"ל באופן ד"נעשים" / גאולה מכל הענינים הבלתי רצויים / המס"נ די"ב תמוז קשורה עם חינוך על טהרת הקוד / התוועדות בי"ב תמוז / הלימוד מתושבי כפר חב"ד בארה"ק ומסירות נפשם / הכרח שמוסד חינוך (בפרט בארה"ק) יהי' כדבעי / שלא לנטוש המערכה במלחמה בטמיעה / ניצול הכחות לביצוע שליחות הקב"ה / על כאו"א מוטלת השליחות דהפצת היהדות בסביבתו ובמקומו / במקום חיפוש אתגר ע"י הליכה לאוניברסיטה שיש בזה משום "נסיון" צריך לעמוד באתגרים שבסמינר עצמו / מ"בחינות" בלימוד יש ללמוד שכ"א צריך לבחון עצמו בעניני עבודת השם / בכל מקום של ספק - כל המרבה בעניני יראת שמים ה"ז משובח / אי אפשר לשהעוסק בחינוך ילדי יראל ירגיש בדידות / בכלל האמצעיים אינם משירים את המטרה, דהוי "מצוה הבאה בעבירה", אבל יש ענין דומה ושונה: היורד ממדריגתו להשפיע על הזולת / כל זכות עושה פירות / במקום לחשוב אודות עצמו צריכים לחשוב אודות הזולת; אופני התבוננות בתפילה; העשי' עם הזולת עוזרת בנוגע לעצמו / מברקים לי"ב תמוז תשמ"ז, תשמ"ח, תשמ"ט.
תקון טעות בלקו"ת ס"פ פינחס ד"ה קדש ישראל רפ"ד.
ע"י שלום למטה נעשה שלום למעלה.
לימוד בעניני בית הבחירה שהזמ"ג; מעלת הו"ל דינים ומנהגים הנוגעים למעה / תספורת לבן ג' - לדחותה לאחרי ביהמ"צ / ר' יוחנן בן זכאי בדברי חז"ל.
מכתב לגן ישראל תשמ"ח (הקהל), תשמ"ט (שנת המ').