ברש"י (יא, ה): "את הקשואים: אמר רבי שמעון מפני מה המן משתנה לכל דבר חוץ מאלו מפני שהן קשים למניקות, אומרים לאשה אל תאכלי שום ובצל מפני התינוק משל למלך כו' כדאיתא בספרי". 

והנה, הרמב"ן מפרש שכל הפסוק הוא טענה אחת, שהמצריים היו נותנים להם דגים וקישואים כו' חנם, אך רש"י מחלק את הפסוק לב' טענות. והוא מפני שלא נאמר "ואת הקשואים" בוא"ו המחבר, אלא "את הקישואים", שמזה משמע שזהו אינה חדשה, ולכן מפרש רש"י שטענה זו הוא שטעם המן לא הי' משתנה למינים אלו. 

אך בגוף פירושו צריך להבין: מדוע מפרש רש"י שקשואים הם קשים רק למניקות והרי בגמרא מפורש "למה נקרא שמם קישואים מפני שהם קשים לכל גופו של אדם כחרבות" (דזה שהקישואים קשים למינקת הובא בספרי להלן אך לא הובא במאמר רבי שמעון)? ומדוע אינו מפרש כפירושו לש"ס ששם אומר שהקישואים קשים למעוברות ומניקות (לא רק למניקות), שלכאורה בפשוטו של מקרא עדיף להרבות את מספר בני ישראל שבגללם לא נשתנה טעם המן לדברים אלו? ומדוע אינו מביא את כל המשל מהספרי – "משל למלך בשר ודם שמסר בנו לפדגוג והיה יושב ומפקדו ואמר לו הנראה שלא יאכל מאכל רע כו' ובכל כך היה הבן ההוא מתרעם על אביו לומר שלא מפני שאוהבני אלא שאי אפשר לו שאוכל" – שמפרט את טענת הבן משא"כ רש"י אומר רק "משל למלך כו' כדאיתא בספרי" - שאינו מפרט את תלונת בני ישראל, ומדוע מביא רש"י את שמו של ר' שמעון (וב' דיוקים אלו בולטים יותר שהרי כצה פסוקים לפנ"ז עה"פ "ויצעק העם אל משה", מביא רש"י משל מהספרי, אך שם מפרט את כל המשל, ומשמיט את שמו של ר"ש).

והביאור בזה: רש"י אינו אומר שהקישואים קשים לכל אדם כי אם כן טענת בני ישראל אינה מובנת, ומשה היה צריך לומר להם שקישואים הם רע לגוף. ולכן אומר רש"י שהקישואים רעים רק למניקות - ומשמיט מעוברות כי רוצה להקטין את מספר האנשים שלהם הקישואים רעים, שעל ידי זה מגדיל את טענת בני ישראל. 

אך התלמיד ממולח שואל - למה עשה ה' ככה למנוע מכל ישראל טעמם של מינים אלו בשביל מיעוט בני ישראל. ועל זה מביא רש"י את שמו של בעל המאמר - רבי שמעון - שאמר "יכולני לפטור את כל העולם כולו מן הדין כו' ואלמלא אליעזר בני עימי כו' ואילמלא יותם בן עוזיהו עימנו מיום שנברא העולם עד סופו" - אף שהם יחידים ממש, מפני שרשב"י רואה איך שכל ישראל שבכל הדורות הם מציאות אחת שלכן מעשה כל יחיד נוגע לכלל כולו.

ומזה הוראה עד כמה צריך להשתדל בטובת איש פרטי, אפילו כאשר מדובר בתינוק בישראל, ואעכו"כ שצריך להשתדל בטובתם הרוחנית.