לקוטי שיחות חל"ג ע' 206 (מסעי ב)
קיצור
על הפסוק (לה, כה) "והצילו העדה גו' עיר מקלטו גו' וישב בה עד מות הכהן הגדול", מפרש רש"י: "עד מות הכהן הגדול: שהוא בא להשרות שכינה בישראל ולהאריך ימיהם, והרוצח בא לסלק את השכינה מישראל ומקצר את ימי החיים. אינו כדאי שיהא לפני כהן גדול. דבר אחר לפי שהיה לו לכהן גדול להתפלל שלא תארע תקלה זו לישראל בחייו".
והנה, בפירוש הב' ביאורו מפרשים שזהו עונש עבור הכהן גדול שהרי הרוצח יתפלל עבור מיתת הכהן גדול, אך קשה לפרש כן כי רש"י לא הזכיר שהרוצח יתפלל, ובתוכן הענין קשה איך כתבה התורה "עד מות גו'" - שהרוצח יתפלל עבור מיתת כהן גדול הרי "אין אלו דרכי התורה האמיתיות"? ולכן יש לומר שגם פירוש הב' בא לפרש מדוע עונש הרוצח הוא עד מות הכהן גדול. והביאור: לעיל (חוקת כ, א) פירש רש"י שמיתת צדיקים מכפרת, שלכן מיתת הכהן גדול הוא כפרה לרוצח. והשייכות דכהן גדול לרוצח (שהמיתת כהן גדול ולא צדיק אחר הוא כפרה עבור הרוצח דוקא ולא לשאר עוונות) הוא "לפי שהיה לו לכהן גדול להתפלל שלא תארע תקלה זו לישראל בחייו".
אלא שעדיין צריך ביאור מהי הקושי בפירוש הראשון שלכן צריך רש"י להביא פירוש שני? ויובן בהקדים שבכלל אין רש"י מביא טעמים למצות אלא אם כן הטעם מבאר זהו קושיא המתעוררת בפשוטו של מקרא. ובענינו קשה, שאם מטרת הערי מקלט הוא להציל את הרוצח מיד גואל הדם, אם כן לכאורה כשעובר זמן הנה מתבטל ה"יחם לבבו" (כמו בעשו ויעקב) ואם כן מדוע צריך לישב בה עד מות הכהן גדול? ולכן מבאר שהישיבה בערי מקלט אינו רק כדי להציל מנקמת גואל הדם (שענין זה בערי מקלט מבואר בעיקר בפרשת שופטים, שבה מדובר על הכנת הדרך לערי מקלט, רדיפת גואל הדם את הרוצח בדרכו לעיר מקלט) אלא כדי להציל את הרוצח מהדין ד"אין לו דם" (שזהו עיקר ההדגשה בפרשת גואל הדם שבפרשתנו, שלכן בפרשתנו לא נאמר "יחם לבבו", כי המדובר בדין, שהבית דין פוסקים שאם הרוצח יוצא מעיר מקלטו אזי אין לו דם) שענין זה נמשך עד מות הכהן גדול, מפני ב' הפירושים שברש"י: שאינו כדאי שיהא לפני כהן גדול, או מפני שמיתת כהן גדול מכפרת.
ומזה ישנה הוראה נפלאה בענין דאהבת ישראל: הכהן גדול הוא בקצה הכי עליון דבני ישראל והרוצח בשגגה הוא בקצה הכי תחתון ואעפ"כ הם תלויים זה בזה. וזהו ב' הפירושים ברש"י שבשניהם מודגש אהבת ישראל, בפירוש הא' שהכהן בא להאריך ימיהם של ישראל. ובפירוש הב' מוסיף עוד יותר שמכניס את עצמו גם עבור אלו שצריך להתפלל עבורם, מתפלל עליהם ותפילתו מתקבלת.
והנה, בפירוש הב' ביאורו מפרשים שזהו עונש עבור הכהן גדול שהרי הרוצח יתפלל עבור מיתת הכהן גדול, אך קשה לפרש כן כי רש"י לא הזכיר שהרוצח יתפלל, ובתוכן הענין קשה איך כתבה התורה "עד מות גו'" - שהרוצח יתפלל עבור מיתת כהן גדול הרי "אין אלו דרכי התורה האמיתיות"? ולכן יש לומר שגם פירוש הב' בא לפרש מדוע עונש הרוצח הוא עד מות הכהן גדול. והביאור: לעיל (חוקת כ, א) פירש רש"י שמיתת צדיקים מכפרת, שלכן מיתת הכהן גדול הוא כפרה לרוצח. והשייכות דכהן גדול לרוצח (שהמיתת כהן גדול ולא צדיק אחר הוא כפרה עבור הרוצח דוקא ולא לשאר עוונות) הוא "לפי שהיה לו לכהן גדול להתפלל שלא תארע תקלה זו לישראל בחייו".
אלא שעדיין צריך ביאור מהי הקושי בפירוש הראשון שלכן צריך רש"י להביא פירוש שני? ויובן בהקדים שבכלל אין רש"י מביא טעמים למצות אלא אם כן הטעם מבאר זהו קושיא המתעוררת בפשוטו של מקרא. ובענינו קשה, שאם מטרת הערי מקלט הוא להציל את הרוצח מיד גואל הדם, אם כן לכאורה כשעובר זמן הנה מתבטל ה"יחם לבבו" (כמו בעשו ויעקב) ואם כן מדוע צריך לישב בה עד מות הכהן גדול? ולכן מבאר שהישיבה בערי מקלט אינו רק כדי להציל מנקמת גואל הדם (שענין זה בערי מקלט מבואר בעיקר בפרשת שופטים, שבה מדובר על הכנת הדרך לערי מקלט, רדיפת גואל הדם את הרוצח בדרכו לעיר מקלט) אלא כדי להציל את הרוצח מהדין ד"אין לו דם" (שזהו עיקר ההדגשה בפרשת גואל הדם שבפרשתנו, שלכן בפרשתנו לא נאמר "יחם לבבו", כי המדובר בדין, שהבית דין פוסקים שאם הרוצח יוצא מעיר מקלטו אזי אין לו דם) שענין זה נמשך עד מות הכהן גדול, מפני ב' הפירושים שברש"י: שאינו כדאי שיהא לפני כהן גדול, או מפני שמיתת כהן גדול מכפרת.
ומזה ישנה הוראה נפלאה בענין דאהבת ישראל: הכהן גדול הוא בקצה הכי עליון דבני ישראל והרוצח בשגגה הוא בקצה הכי תחתון ואעפ"כ הם תלויים זה בזה. וזהו ב' הפירושים ברש"י שבשניהם מודגש אהבת ישראל, בפירוש הא' שהכהן בא להאריך ימיהם של ישראל. ובפירוש הב' מוסיף עוד יותר שמכניס את עצמו גם עבור אלו שצריך להתפלל עבורם, מתפלל עליהם ותפילתו מתקבלת.