בנבואת בלעם - שענינה "וישא משלו" - מביא רש"י פירושים מהמדרש ומהתרגום יותר מבשאר התורה מפני שענין המשל כולל יותר מהפירוש הפשוט.

והנה בכללות אפשר לומר שבלעם אמר לבלק שני ענינים כלליים: (א) בנבואה הראשונה אומר "לא קבה אל", שהקב"ה אוהב את בני ישראל ולכן אין בלעם יכול לקללם. (ב) ובנבואה השנייה מפרט בלעם את מעלותיהם של בני ישראל שבגללם לא רק שאינם ראויים לקללה אלא ראויים לברכה. 

ומצד שני ענינים כללים אלו מוצאים שינוי ברש"י בסדר שמביא את פירושי המדרש והתרגום. שבנבואה הראשונה - שכנ"ל עיקר ההדגשה בה הוא אהבת הקב"ה לבנ"י - בפסוק "כי מראש צורים אראנו", מביא רש"י את הפירוש "אני רואה אותם מיוסדים וחזקים על ידי אבות ואמהות" – שזהו חשיבותם לפני המקום. ובחלק השני בפסוקים "לא הביט און ביעקב" מביא רש"י מקודם "כתרגומו" ("לית פלחי גילולין בדבית יעקב") שמדבר במעלות ישראל עצמם, ורק אח"כ מביא את פירוש המדרש ("כשהן עוברין על דבריו אינו מדקדק וכו'") שמדבר על חשיבותם לפני המקום.

ובנבואה השניה - שעיקרה הדגשת מעלת בני ישראל עצמם - בפסוק "הן עם כלביא יקום" מביא בתחילה את המדרש "כשהן עומדים משנתם בשחרית וכו' לחטוף את המצוות וכו'" שמדבר במעלת בני ישראל, ורק אח"כ מביא "ד"א כו' כתרגומו" ("הא עמא וכו' לא ישרי בארעה עד דיקטול וכו'") שמדבר בכיבוש הארץ, בחביבותם לפני המקום שלכן מנחיל להם את הארץ. [אף שעל פי פשוטו ענין זה קרוב יותר לפשוטו של מקרא, דמקודם אמר בלעם "לא איש אל ויכזב" ופירש רש"י "כבר נשבע להם להכניסם לארץ"].

והנה בפסוק הנ"ל "הן עם כלביא יקום" ישנו עוד חילוק בין רש"י להמדרש, שהלשון במדרש הוא "הרי הן ישינין מן התורה ומן המצוות עמדו משנתן עומדים כאריות וחוטפים קריאת שמע וממליכים להקב"ה", ורש"י (משמיט "ישינין מן התורה ומן המצוות" ו)מוסף "לחטוף את המצוות ללבוש ציצית לקרוא את שמע ולהניח תפילין". והביאור: במדרש קאי (גם) על שינה רוחנית, ולכן כשהן קמים עיקר החטיפה הוא בזה שממליכים להקב"ה (ומתאים להשיטה שעיקר מצות קריאת שמע הוא הפסוק הראשון או הפרשה הראשונה), אך רש"י מדבר בשינה סתם שבה פטור מן המצוות ואם כן כשקמים הן חוטפין את כל המצות, וזהו הביאור בסדר המצות שמביא שציצית היא מצוה כללית השקולה כנגד כל המצוות - "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'", קריאת שמע – שהיא מצוה כללית שיש בה יחוד ה', ותפילין – שעם היותה מצוה פרטית היא זכר ליציאת מצרים, שיציאת מצרים הוא יסוד לכמה מצות (ומתאים לשיטה שמצות קריאת שמע כוללת גם פרשת ציצית כי קריאת שמע - קבלת עול מלכות שמים - כוללת גם קבלת עול מצות על ידי קבלת מצות ציצית הכוללת את כל המצות). ומפני שכנ"ל עיקר ההדגשה בנבואה השניה היא מעלת בני ישראל לכן מבאר רש"י שהחטיפה - שמורה על החביבות - הוא לא רק בקריאת שמע אלא בכללות המצוות. 

וזהו הקשר לי"ב תמוז, דענין החטיפה היא פעולה שלא על פי חשבון - למעלה מטעם ודעת. וזה היה עבודת כ"ק מו"ח אדמו"ר במדינה ההיא, שבקש ותבע "יהודים חטפו מסירות נפש חטפו", והטביע ענין זה במקושריו שגם כששבאו לארצות הרוחה יקיימו מצות באופן דחטיפה ללא חשבונות ומניעות ועיכובים.