בסיום פרשתנו (יח, לב) נאמר "ולא תשאו עליו חטא" איתא בספרי: "מנין אתה אומר שאם הפרשתם אותו שלא מן המובחר שאתם בנשיאות עון ת"ל ולא תשאו עליו חטא". ובגמרא: "מנין לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה דכתיב ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו כו'". 

ויש לומר שהחילוק בין הספרי לש"ס הוא שלהש"ס ישנה חילוק בין ה"עשה" ל"לא תעשה". ד"העשה" הוא לתרום מן היפה, כולל מן היפה על הרע, אך ה"לא תעשה" הוא רק שלא לתרום מן הרע על הטוב, אך אם תורם מן הבינונית אינו חוטא. משא"כ להספרי שאם אינו תורם מן היפה הרי הוא חוטא. 

והרמב"ם פוסק כהספרי שמשנה מלשון המשנה וכותב "אין תורמים אלא מן היפה". 

ויש לומר שהחילוק בין הגמרא לספרי הוא האם הדין ד"בהרימכם את חלבו ממנו", הוא פרט בכללות החיוב דכל חלב לה' – הידור מצוה, או שזהו דין מיוחד בתרומה. דלהש"ס הוא דין בכללות ההידור מצוה, שזהו רק הידור אך אינו חוטא אם אינו מהדר (כל זמן שלא הקריב מן הרע), אך להספרי הרי זה דין מיוחד בנוגע לתרומה, ולכן ישנו חיוב להדר.