על הפסוק (לד, יז) "אלה שמות האנשים אשר ינחלו לכם את הארץ", מפרש רש"י: "אשר ינחלו לכם: בשבילכם כל נשיא ונשיא אפוטרופוס לשבטו ומחלק נחלת השבט למשפחות ולגברים ובורר לכל אחד ואחד חלק הגון. ומה שהם עושין יהיה עשוי כאלו עשאום שלוחים. ולא יתכן לפרש לכם זה ככל לכם שבמקרא, שאם כן היה לו לכתוב ינחילו לכם. ינחלו משמע שהם נוחלים לכם בשבילכם ובמקומכם, כמו ה' ילחם לכם".

וצריך להבין מהו הביאור באריכות לשון רש"י? ולכאורה התיבות "אשר ינחלו לכם" קאי על אלעזר הכהן ויהושע בין נון הנזכרים בפסוק זה ולא "כל נשיא ונשיא" המוזכרים רק בפסוק הבא? מנין לרש"י שתפקיד הנשיאים היה לחלק את הארץ "למשפחות ולגברים" ולא חלוקת הארץ לשבטים?

והביאור בזה הוא שחדא מתורצת בחברתא: מזה שנאמר "אשר ינחלו לכם" מובן שהכוונה אינה לאלעזר ויהושע שהרי הן אינם נוחלים אלא מנחילים, אלא הכוונה לנשיאי השבטים. אך לפי זה קשה מדוע נאמר "אשר ינחלו" בפסוק דאלעזר ויהושע, ולבאר זה אומר רש"י שהמדובר הוא בחלוקת הארץ "למשפחות וגברים", כדלקמן.

והענין, דבתפקיד הנשיא יש ב' ענינים: (א) תפקיד הנשיא מצד בני ישראל - שהשבט ממנה את הנשיא כדי לדאוג לצרכי כללות השבט. (ב) ותפקיד הנשיא מצד המינוי של הקב"ה - והוא שהנשיא הוא "בעלים" של השבט וממילא דואג לצרכי כל יחיד דהשבט. ומזה ש"אשר ינחלו" בא בפסוק של אלעזר ויהושע – שלהם היה מינוי מיוחד מאת ה' – מובן שהמדובר הוא בנוגע לענין הב' שבנשיאים והוא מינוי מאת ה' לדאוג לצרכי כל יחיד, ולכן אומר רש"י שהם חולקים את הארץ "למשפחות וגברים" – "ובורר לכל אחד ואחד חלק הגון". אך לפי זה לכאורה קשה שהרי הם מנחילים ולא נוחלים? ולכן ממשיך רש"י "ומה שהם עושים יהיה עשוי כאילו עשאום שלוחים" – שבזה נגמר הענין שאין צורך לעוד פעולה להנחיל החלק למקבל החלק, וכיון שפעולת הנשיא היא היא הגורמת את פעולת הנחלה לכן הם הם הנוחלים, ולכן נאמר "אשר ינחלו לכם".

[ומכיון שסוף סוף דוחק לפרש ש"האנשים" שפסוק זה קאי על הנשיאים שבפסוק הבא ולא על אלעזר ויהושע, לכן ממשיך רש"י ש"לא יתכן לפרש לכם זה ככל לכם שבמקרא כו'"]

ומכאן הוראה נפלאה בנוגע לענינו של הנשיא שהוא דואג לא רק לכלל אלא לכל יחיד בפרט. ולכן כשנשיא דורנו בירר לכל אחד ואחד מאיתנו דרך סלולה שכל אחד ואחד חייב להתעסק בהפצת היהדות והמעיינות, הנה זהו לא רק לטובת הכלל אלא גם לטובת האדם העוסק בעבודה זו, שזהו טובתו הפרטית ו"חלק הגון" שלו.