על הפסוק "ויקחו אליך" ביארו חז"ל במדרש שהבאת הפרה הוא למשה דוקא מפני ש"כל הפרות בטלות ושלך קיימת". וישנו שייכות בין משה למצוות פרה אדומה, דהקב"ה אמר למשה "לך אני מגלה טעם פרה".

ויש לבאר את השייכות דמשה למצות פרה אדומה, בהקדים שבטעם הפרה אמרו חז"ל "אמר הקב"ה תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל", וביארו המפרשים שע"י חטא העגל חזרה זוהמתן ונגזרה עליהם מיתה, ולכן הכפרה על חטא העגל - סיבת המיתה - מטהרת מטומאת מת. וזהו השייכות למשה, ד"מעשה משה נצחיים", ו"לא מת משה", שכח הטהרה דפרה אדומה בא מענין הנצחיות של משה רבינו.

(ויש לומר שזהו שהרמב"ם מביא את דברי המשנה "תשע פרות נעשו כו'", ואח"כ ממשיך ש"והעשירית יעשה מלך המשיח", שכוונתו לרמז ששלימות - עשר הוא מספר השלם - הטהרה מטומאת מת תהיה לעתיד לבוא דוקא).  

וההוראה ברוחניות הענינים: הנצחיות של משה הוא העבודה דמסירות נפש - שהיא נצחית שאין בה שינויים - ולכן הטהרה על ענין המיתה - הפירוד מקדושה - הוא על ידי כח המסירות נפש. שצריך לעורר את עצם כח המסירות נפש, והמסירות נפש צריך לחדור בכל העבודה במשך כל היום – על דרך שכוחו של משה נמשך בכל הפרות. 

ובעבודה הוא ענין התעוררות האהבה לה' עד כדי מסירות נפש בשעת קריאת שמע, ובמשך כל היום צריך להיות זכרון אהבה, שיוכל לעמוד נגד יצרו על ידי זיכרון ענין המסירות נפש.