ברש"י (ו, כד): "יברכך: שיתרבו נכסיך". וצריך להבין מדוע אינו מפרש שהברכה היא גם לאדם עצמו, וכפירוש הראשון בספרי בפסוק זה, ש"יברכך ה' בברכה המפורשת כו' ברוך אתה בעיר כו' ברוך טנאך ומשארתך כו' ובאו עליך כך הברכות האלה והשיגוך כו'"?

ויש לומר הביאור בזה: בפרשת בחוקותי נאמרו ברכות עבור שמירת התורה, ואם כן צריך לפרש שברכת כהנים מוסיפה ברכה (גם) לאלו השומרים את התורה, ולכן אין רש"י מפרש "יברכך בברכה המפורשת", שהרי ברכת כהנים צריך להיות בהוספה על ברכת ה' המפורשת בתורה, אלא מפרש "שיתברכו נכסיך", שפירושו שתשרה ברכה מיוחדת בנכסים שיש לאדם כבר, על דרך שמצינו ביצחק שעשתה על אחת שאמדוה מאה [וזהו ברכה יתירה על פירוש רש"י בפרשת בחוקותי ש"ואכלתם לחמכם לשובע – אוכל קימעא והוא מתברך במעיו", כי כאן הברכה היא בכל נכסיו ובגילוי].

ורש"י ממשיך: "וישמרך: שלא יבואו עליך שודדים ליטול ממונך שהנותן מתנה לעבדו אינו יכול לשמרו מכל אדם וכיון שבאים לסתים עליו ונוטלין אותה ממנו מה הנאה יש לו במתנה זו אבל הקב"ה הוא הנותן והוא השומר. והרבה מדרשים דרשו בו בספרי". והביאור בזה: רש"י אינו מפרש כפשוטו ש"ישמרך" קאי על שמירת הגוף, כי אם כן היה לפסוק להקדים "וישמרך" ל"יברכך" שהוא שמירת הנכסים. ולכן מפרש ש"וישמרך" הוא המשך ל"יברכך", שמכיון שיתברכו נכסיך אזי יתכן שיבואו שודדים ליטול ממונך, ועל זה הוא הברכה "וישמרך", ורש"י מבאר שזהו שמירה מיוחדת, דבשר ודם יכול לשמור את נכסיו אך אינו יכול לשמרו מכל אדם, שאינו יכול לשמרם מן הלסתים, אך הקב"ה יכול לשמור לא רק מן הלסתים אלא גם מן השודדים – שבאים בחזקה או בכנופיא. (ובהערה: ורק שממשיך "והרבה מדרשים דרשו בו", כי סוף סוף דוחק לפרש שכל תוכן ברכה זו היא רק שמירה משודדים).

ובפסוק שלאחר זה ממשיך: "יאר ה' פניו איליך: יראה לך פנים שוחקות פנים צהובות", שמשנה מלשון הכתוב - "יאר" - ואינו מפרש פנים מאירות כי פנים מאירות כלול בברכות שבפרשת בחוקותי, והחידוש דברכת כוהנים הוא שהפנים מאירות באים כתוצאה מפנים שוחקות ופנים צהובות (שכפרש"י לעיל דומה לתבנית זהב), שהארת פנים במצב של שמחה הוא באופן נעלה ביותר.

והנה, גם בזמן הגלות ובחו"ל מצות עשה של תורה שהכהנים יברכו את בני ישראל בברכת כהנים, והוא מפני שברכות אלו נמשכות ממקום עליון ביותר ששם אין עבודת הנבראים תופס מקום, ואם כן הברכה היא לכל אחד יהיה מי שיהיה באיזה מצב שהוא.