כתב הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה (סוף פרק ג): "בשלושה כתרים נכתרו ישראל כו' כתר תורה עולה על גביהם כו'", ובהלכה שלאחר זה: "אמרו חכמים ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ שנאמר יקרה היא מפנינים מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים". 

ויש לומר שהרמב"ם חילק זה לב' הלכות כי בהלכה הראשונה מדבר על הרוממות שהתורה פועלת באדם שהיא לפי ערך שאר עניני רוממות, ובהלכה השניה מדבר ברוממות שהתורה פועלת באדם ומגביה אותו למעלה משאר עניני רוממות (ועד שבכוחה להגביה את הממזר למעלה גם מ"לפני ולפנים" - הקדושה הכי גבוהה).

וזהו הביאור במדרש רבה בהתחלת פרשתנו: "נשא את ראש בני גרשון כו' הה"ד יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה כו' ממזר ת"ח קודם לכה"ג עם הארץ שנאמר יקרה היא מפנינים כו' דבר אחר יקרה היא מפנינים מדבר בקהת וגרשון אע"פ שגרשון בכור ומצינו שבכל מקום חלק כבוד לבכור, לפי שהיה קהת טוען הארון ששם התורה הקדימו הכתוב לגרשון". ויש לומר שהפירוש הראשון במדרש מדבר במעלת התורה שלמעלה מכל שאר עניני רוממות (ואינו מפרש את הפסוק "נשא את ראש" אלא זהו הקדמה במעלת התורה), ובפירוש הב' קאי במעלת התורה שבה התורה קודמת למעלת הבכורה – שגם הבכור הוא ענין של מעלה – שגם בגרשון נאמר "נשא" ורק שמקדים את קהת מפני מעלת התורה.

ויש לומר בעומק יותר שגם הפירוש הראשון במדרש מפרש את הפסוק. והביאור: עיקר מעלת התורה שלמעלה מכל שאר הענינים הוא כשלימוד התורה הוא בביטול, שאז הלימוד מביא לידי מעשה. וזה מודגש בזה שאמיתית הנשיאות ראש הוא דוקא כאשר לאחר בני קהת – מעלת הלימוד – באים בני גרשון – ענין המעשה, שלכן דוקא פרשה זו המדברת בבני גרשון נקראת פרשת "נשא". 

וענין זה מרומז גם בהמשך הפרשה, שבני יששכר - שיש להם מעלת התורה - הקריבו ביום השני, ומכל מקום נחשון בן עמינדב נשיא יהודה הקריב ביום הראשון מפני מעלת המסירות נפש, שדוקא על ידי תכלית הביטול מגיעים לעצם מעלת התורה – "דברי אשר שמתי בפיך" – "עבד מלך מלך".