המנין - שבו שווים כולם – הוא גילוי נקודת היהדות, וזהו "להודיע" – לגלות. ופירוש "כל שעה" הוא שמטרת הגילוי הוא שנקודת היהדות תאיר תמיד - "כל שעה".
"כבלע" פירושו "כסויו" ולא פירוק המשכן, שהרי "ולא יבואו לראות" קאי גם על אחר הפירוק לפני ש"וכלה אהרן ובניו לכסות". ונקרא "בליעה" מפני שהיו שני כיסויין ואחד מהם הוא "אינו כלין". הארון קאי על הנשמה שיש לה ג' כיסויין: פרוכת המסך: הגוף, כסוי עור תחש: "בין העמים אתם שרויים" ובגד: נפש הבהמית.
רש"י מפרש ש"וכל תרומה גו' (אשר יקריבו לכהן)" קאי (לא על כל מתנות כהונה - וקס"ד שהם כגזל הגר שבעצם אינה שייכת לכהן, וניתנים לכהן רק לאחר שהוקדשו לה', אלא) דוקא על ביכורים (שבשאר מתנות הכהן מחזר אחריה). והטעם שנאמרו ביכורים בפירוש (ולא תרומה ומעשר) הוא - לא מפני שהביכורים דומים לגזל הגר יותר משאר מתנות כהונה - אלא ללמדנו מה יעשה בהם.
רש"י מפרש את רמזי קרבנות הנשיאים דוקא בשבט השני מפני ש"הם נתנו עצה להביא קרבנות הללו". ולכן מביא דרשה כללית מיסודו של רבי משה הדרשן, שהם ענינים כלליים, "שנותיו של אדם הראשון", וכל שבט כיוון לפרט אחר ב"שנותיו של אדם הראשון".
לרש"י קשה מדוע נאמר "דרך רחוקה" ולא מקרה אחר (שמלשון "או" משמע שזו רק דוגמא)? ולכן מפרש ש"דרך רחוקה" קאי על כל מקרה שהי' "חוץ לאסקופת העזרה", ואינו מביא את המקרה שיש לאדם חמץ בביתו מפני שאז ההיתר להקריב בפסח שני אינו מצד שינוי המציאות (שנטהר הטמא, וחזר מדרך רחוקה) אלא מצד שהדין משתנה - "פסח שני מצה וחמץ עמו בבית".
"קרע לנו את הים", שעל הים היה צריך להיות מלחמה, (דלא כבמצרים) וה' נלחם להם - (כנגד הטענה "עז העם היושב בארץ"). (ב) "והוריד לנו את המן", שה' דואג לכל מחסורם גם בדרך לארץ ישראל (כנגד הטענה "החיתי גו' יושב בהר גו'). (ג) "והגיז לנו את השליו", שה' נתן להם את השליו גם לאחר שביקשו עלילה ואמרו "מי יאכילנו בשר" (כנגד הטענה "עמלק יושב גו'").
ג' אותיות דקרח הם בשינוי מכפי שצריך להיות על פי החיבור דעליונים ותחתונים – אות ה'. ק' שהמעשה יורד יותר מהעליון - הוא המחלוקת על תכלת שהוא האהבה ויראה. ר' הוא המחלוקת על מזוזה, שטען שאין צריך מעשה – מזוזה. ח' הוא המחלוקת על הכהונה, שטען שהעוסק במעשה אינו צריך להיות ברצוא וצימאון לעלות למעלה.
אוה"ע אינם טוענים שהמצוות אינם מה' מפני שאינם מובנים, כי אדרבא איפכא מסתברא, דזהו הוכחה שהמצוה היא מה'. ולכן בפרה אדומה נאמר בפרה אדומה נאמר "לפי שהשטן ואוה"ע מונין כו'", "מונין" פירושו שאומרים שאין בה טעם. ועל זה הוא ההוראה שאין לך רשות להרהר.
"ויגר מואב" הוא בהמשך ל"וירא בלק בן ציפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי", דזה שהיו "שני מלכים שהיינו בטוחים עליהם" היה ענין סודי שרק המלך ידע מזה, (שלכן נאמר "וירא בלק"), אך לאחר שראה בלק את מפלת שני המלכים סיפר לעמו ש"היינו בטוחים עליהם" ולכן ויגר "מואב".
השבטים ביזו את פנחס כדי לכבד את משה ובנ"י, שהרי הם לא קינאו ודוקא פינחס קינא. ועל זה אמרו שזהו מצד שיש בפנחס טבע האכזריות, ולכן בא הכתוב ויחסו, לאהרן שהיה אוהב שלום וכו' וכוונת פנחס היה שיהיה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים.
טעותו של משה היה בנוגע לחוק החטאת, שחשב שכמו שמי הנדה מטהרים אף שאינם מקיפים את כל הכלי, כך יכולים המי חטאת להוציא את הבליעה דגיעולי עכו"ם. וזהו הטעות. ועל זה אמר אלעזר "אך גו'" - "אך" לשון מיעוט" - שהזאה מועילה רק לטומאה ולא לבליעת גיעולי עכו"ם.
בפרשתנו מדובר בשמועה שפועלת לא רק על עמלק אלא גם על שאר אומות, והוא ש"כסבור שניתנה רשות להילחם בישראל" (משא"כ עמלק אינו צריך רשות אלא רק אפשרות), וזהו הדגשת רש"י שמיתת אהרן - שמשום זה חשבו שניתנה רשות - היא היא השמועה (ולא שהעיקר הוא שנסתלקו ענני הכבוד).
חשיבות ענין "משפחה" במנין בנ"י ובמ"ת, והקשר לנשי ובנות ישראל / ההכנה למ"ת דנשי ובנות ישראל; הנס בזה שכל הס"ר שהיו במדבר לא הי' בהם מום; זהירות בנות ישראל בצניעות גם במצרים; גיור כהלכה בארה"ק / הוראה ממנין בנ"י - מעלת כל יחיד מישראל.
הדין והמקור דזה שאין מכסין ששער בתולות / מעלת פאה נכרית.
הרמז בפ' בהעלותך להדליק כל הנרות - ואפילו זה הנק' נדח וכו' / ג' סוגי נרות; נרות המנורה, נרות חנוכה ונרות שבת ויו"ט / "על פי ה' יחנו וע"פ ה' יסעו" - ואעפ"כ לא נסעו בלי מרים; מעלת הנשםי / שקו"ט באופן כתיבת ב' הנוני"ן בפ' בהעלותך.
המרגלים כשרים היו ומ"מ כשראו בעיניהם את קושי העבודה דבירור הארץ נפלו ממדריגתם; מזה הוראה למי שמגיע למצב חדש (בר מצוה וכיו"ב) שלא יתפעל; נשים היו מחבבות את הארץ; הוראות למסיימות דבית רבקה ומדריכות דמחנה "אמונה" / הוראה מסיפור המרגלים בעבודת האדם הפוגש קשיים בעבודתו, בפרט בדורותינו / טעות המרגלים ע"פ חסידות וההוראה - "טובה הארץ מאד מאד" / ביאור במ"ש בתניא ספכ"ט "ומאין חזרה ובאה להם האמונה כו" / נשים חיבבו את הארץ, עבודת הנשים, בפרט בחנוך / הקשר המיוחד דנשים ל"ארץ הקודש" / כנ"ל, מעלת "בית רבקה" / הבנים צ"ל למעלה מהאבות - "טפכם אשר אמרתם גו' והבאתי אותם וידעו את הארץ" / הכרח ומעלת תמיכה ממשלתית בארה"ב - במוסדות חינוך כשרים / הלימוד ממצות "חלה" לתלמידות המסיימות ולמדריכות דמחנה "אמונה" / מעלת הידור מצוה, בפרט בציצית וטלית / הא שלא הובאה ראי' על שינה בט"ק ממתי מדבר / ענין עטיפת הטלית גדול "כעטיפת הישמעאלים".
ישראל מונין ודומין ללבנה ואוה"ע לחמה ; שהם עתידים להתחדש כמותה; הלימוד בפרט דר"ח תמוז; הקשר למסיימות דבית רבקה / ראש חודש קשור במיוחד לנשים כשכר על שלא נתנו לחטא העגל (פדר"א פמ"ה); האמונה בנשים בתוקף ביותר; "כפרה לכל תולדוותם"; עבודת החינוך דנשי ישראל; בפרט בר"ח תמוז - חודש גאולת אדמו"ר מהוריי"צ; הקשר למסיימות ומדריכות.
ביאור טענת קרח "טלית שכולה תכלת כו'" ומענת משה, וההוראה לתלמידי תומכי תמימים בפרט / ביאור ברמב"ם סוף הל' שמיטה ויובל "אלא כל איש ואיש כו'".
ביאור במד"ר (במדב"ר פי"ט, ד) "על כל דבר ודבר כו' נתכרכמו פניו כו'" - טיפול באדם שנכרת ח"ו משרשו כו' / בריאות הגוף ע"י תוס' בריאות הנפש
הקשר דנבואת בלעם עם פרשת חג הגאולה די"ב-י"ג תמוז.
פעולת הגאולה גם ב"כל אשר בשם ישראל יכונה"; קבלת חיות מנשיא הדור בכל עניניו / המשכת הגאולה בכל - ג"ז אשר בשם ישראל יכונה / "פדה בשלום גו'" בכל או"א / מעלת "אהלי יוסף יצחק" / ע"י גאולת הראש - בתר רישא גופא אזיל / זכרון הגאולה צריך לפעול שלילת התפעלות ממניעות ועיכובים / פעולת הגאולה בזירזות ומהירות - כמו פריחת מטה אהרן / "יהי ה' אלקינו עמנו גו'"; עת רצון להחלטות טובות / פעולת הגאולה בכאו"א שתהי' עבודתו מתוך מס"נ / ההוראה מהגאולה ע"פ ביאור בעל הגאולה בד"ה ברוך הגומל דש"פ פנחס תרפ"ז; ד' הסוגים דחיי"ם בעבודת האדם / ה/' תמוז - מעלתו/ ארבעים שנה להגאולה / לימוד והתבוננות בפרשת הגאולה, פרשת המאסר, ופרשת הסיבות שגרמו להם ("תרבה הדעה והחכמה והאמת" - רמב"ם הל' תשובה פ"ט ה"ב, סוף הל' מלכים) / גאולה - אחרי מאסר; הפיכת חושך לאור ; סדר ההנהגה - חסד דין רחמים; יציאה ממאסר הנשמה ע"י תשובה ומע"ט / "רק הגופים נמסרו לשעבוד כו'"; חינוך והוספה בג' העמודים / ימי סגולה; בפרט בשנת היובל לנשיאות בעל הגאולה; "ה' לעזרתי חושה גו' אלקים חושה לי גו' אל תאחר" / זמן התבוננות בסיבת המאסר וכו'; ביאור בפרטי לשון הרמב"ם סוף הל' שמיטה ויובל "אלא כל איש ואיש כו'" / הוראות מפרשת המאסר והגאולה, בהתאם לשיחת בעל הגאולה "יהי ה' אלקינו עמנו כו'" ופרשת השבוע - נבואת בלעם; שקו"ט במקור פסק הרמב"ם סוף הל' חנוכה שהתורה ניתנה לעשות שלום בעולם.
"כיבוש העולם" ע"י לימוד התורה, בפרט ב"בין המצרים" שעז"נ "ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה" (נשים בת"ת וצדקה) / נחמה בכפליים - שרואים את הטוב שביסורים; "גם זו לטובה" / כפליים - שלא בערך / נחמה בכפליים ע"י ההכנה והקדמה דהפצת המעיינות / "מפני חטאינו גלינו מארצנו כו'" (שקו"ט בלשון הרמב"ם הל' מלכים פי"א "המלך המשיח כו'"); סיום מס' ביצה ותחלת מס' סוכה ע"ד החסידות / ע"י שמחכים למשיח מקרבים ביאתו / חנוכת בית כנסת בשבת נחמו / ביאור פרטי ל' הרמב"ם הל' מלכים ספי"א: "יעמוד מלך מבית דוד וכו'" / הוראה מיוחדת מחודש "מנחם אב" עבודת הנוער.
שלוחי המרכז לעניני חינוך בימי הקייץ ("ימי החופש" - רק מעניני רשות) / "כיבוש העולם" ע" ילימוד התורה בעבודת השלוחים הנ"ל / ימי הקייץ והחופש - זמן הוספה בתומ"צ / סדר הנהגת תלמידי ישיבה בזמן הקייץ / ניצול זמן בריאות הגוף להבראת הנשמה / קביעות בתורה בנאות דשה / ימי חופש - לא הפסק ח"ו בתורה.