על הפסוק (כז, ג) "אבינו מת במדבר והוא לא הי' בתוך העדה הנועדים על ה' כי בחטאו מת וגו'" מפרש רש"י: "לפי שהיו באות לומר בחטאו מת, נזקקו לומר לא בחטא מתלוננים ולא בעדת קורח שהצו על הקב"ה, אלא בחטאו לבדו מת ולא החטיא את אחרים עמו. רבי עקיבא אומר מקושש עצים היה ורבי שמעון אומר מן המעפילים היה".

וצריך להבין: לפי מפרשי רש"י שמבארים שעיקר ההדגשה של בנות צלפחד הי' שאביהם לא החטיא אחרים עימו, א"כ מספיק שיאמרו בחטאו לבדו מת, ומה נוגע כל האריכות "הוא לא היה וגו'"? ובכלל מהו המקור לזה שהמחטיא את אחרים אין לו חלק בא"י? ומדוע צריך ב' פירושים? ומהו המקור לפירושים אלו? ומדוע מביא את שם בעלי המאמר?

והביאור בכל זה: טענת בנות צלפחד היה "למה יגרע שם אבינו". דהיות שאביהם היה מיוצאי מצרים, וגם לפי הדיעה שלבאי הארץ נתחלקה הארץ הרי זה משום שהם היורשים דיוצאי מצרים שהקב"ה אמר להם "ונתתי אותה לכם מורשה", ולאחר החטא אמר: "וטפכם וגו' להם אתננה", היינו שבאי הארץ מקבלים חלק בארץ רק מפני שהם "טפכם", שהם היורשים של יוצאי מצרים, ואם כן צריכים הם לירש את חלק אביהם, כי באם לאו יגרע חלק אביהם. כי לאביהם נשאר חלק בארץ כי חטאו לא היה בענין ארץ ישראל (כהמתאוננים, שכולל את המרגלים ועדת קורח שאמרו "אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו").

ולכן אמרו "בחטאו מת", שרצו להדגיש את החטא שלו, שהי' המקושש או לדיעה הב' מן המעפילים, כדי שמשה ידע שחטאו לא הי' בענין ארץ ישראל, אך לא רצו לומר בפירוש את החטא כי זהו היפך כיבוד אב, אך מיד הוסיפו "והוא לא הי' גו'" כדי שמשה יחקור וידרוש איזה חטא הי' ואז יראה שחטאו לא הי' בענין א"י. 

וב' הפירושים: מקושש עצים היה – שלא היה לו חלק בחטא נגד ארץ ישראל. או על כל פנים מן המעפילים היה - שעשה תשובה על חטא המרגלים.

והנה רבי עקיבא שדורש בטובתם של ישראל (כמובן מהנאמר "שבקיה רבי עקיבא לחסידותיה") אומר שהיה המקושש, שמקטין את החטא, שלא היה השתתפות דרבים, והיה לפני מ"ת (כמובן מרש"י: "שלא שמרו אלא שבת אחת"). ורבי שמעון שדורש טעמא דקרא אומר מן המעפילם היו, דעל פי זה "בחטאו מת" הוא טעם לזה שירשו את הארץ – כי עשה תשובה.

מיינה של תורה: כמו ש"ויעפילו" הוא טעם שיקבלו חלק בארץ, כך התשובה לא רק מעבירה את החטאים - ואת ה"גלינו מארצנו" שבא על ידי זה - אלא גם פועלת שהכניסה לארץ ישראל יהיה באופן נעלה יותר – "גדול יהיה כבוד הבית הזה".