עה"פ (ה, ט) "וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל אשר יקריבו לכהן לו יהי'" מפרש רש"י: "וכל תרומה וגו': אמר רבי ישמעאל וכי תרומה מקריבין לכהן והלא הוא המחזר אחריה לבית הגרנות ומה ת"ל אשר יקריבו לכהן אלו הבכורים שנאמר בהם תביא בית ה' אלהיך ואיני יודע מה יעשה בהם ת"ל לכהן לו יהיה בא הכתוב ולימד על הבכורים שיהיו נתנין לכהן".

צריך להבין, דלכאורה הקושי לרש"י הוא הפירוש "תרומה" בפסוק זה (שהרי הכהן מחזר אחר התרומה ואין מביאים אותה לכהן, ולכן מפרש ש"תרומה" הוא ביכורים), אך לכאורה אין קושי בתיבות "לכהן לא יהי'", ואם כן מדוע צריך לפרש גם (ובאריכות) שניתנים לכהן? ומדוע מעתיק "וכל" בדיבור המתחיל?

והביאור בזה: מסתבר לומר ש"וכל תרומה" – ב"ו' המוסיף" - בא בהמשך להדין דגזל הגר. והטעם שדוקא תרומה באה בהמשך לגזל הגר הוא מפני שתרומה דומה לגזל הגר, דכמו שלכתחילה אין גזל הגר שייך לכהן, כך התרומה אינה שייכת לכהן מלכתחילה, ורק לאחר שמקדישין אותה לה' ניתנת לכהן. ואם כן קס"ד ש"וכל תרומה" כוללת גם את שאר מתנות כהונה שהם כגזל הגר – לא רק תרומה גדולה אלא גם תרומת מעשר חלה וביכורים – שגם מתנות אלו מקדישים להקב"ה, והקב"ה נותן אותם לכהנים. אך רש"י שולל זה ואומר שאדרבה "וכל תרומה" קאי דוקא על ביכורים, כי דוקא ביכורים מביאים לכהן ואינו מחזר אחריה. אך לפי זה קשה מהו השייכות דביכורים לגזל הגר יותר מתרומה ומעשר? ועל זה אומר רש"י "ואיני יודע מה יעשה בהם, בא הכתוב ולימד כו'", דהטעם שנאמרו ביכורים בפירוש אינו מפני שדומים יותר לגזל הגר משאר מתנות כהונה, אלא ללמדנו מה יעשה בהם.

וממשיך הכתוב "לו יהיה" ללמדנו שלא רק שמביאים אותם לכהן, על דרך תנופה, אלא ש"לו יהיה", שהביכורים שייכים לכהן. 

מיינה של תורה: לפעמים טוען היצר הרע שאין לו ליתן צדקה באופן הראוי, דבשלמא אם נותן לדבר שבקדושה, ישיבה וכיוצ"ב, שזהו טובת הרבים, אך בצדקה שהיא כביכורים שנעשה רכושו של היחיד הנה  אדרבא גם הוא עצמו צריך לצדקה. והנה טענה זו הוא רק מפני שחושב שבעצם שייך הכסף אליו, אך באמת צריך לדעת ש"תביא בית ה' אלוקיך", שאין זה שייך לו אלא להקב"ה, ולאחר שיהיה לו הנחה זו, ממילא יתן את הכסף לצדקה – לכהן.