בסיום הסדרה מפרש רש"י: "אשר הוצאתי אתכם: על מנת כן פדיתי אתכם שתקבלו עליכם גזרותי. אני ה' אלהיכם: עוד למה נאמר כו' דבר אחר למה נאמר יציאת מצרים, אני הוא שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור לשאינה של בכור, אני הוא עתיד להבחין ולהפרע מן התולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא. ומיסודו של רבי משה הדרשן העתקתי למה נסמכה פרשת מקושש לפרשת עבודה זרה, לומר שהמחלל את השבת כעובד עבודה זרה, שאף היא שקולה ככל המצות כו' ואף פרשת ציצית לכך נסמכה לאלו לפי שאף היא שקולה כנגד כל המצות, שנאמר ועשיתם את כל מצותי. על כנפי בגדיהם: כנגד ואשא אתכם על כנפי נשרים. על ארבע כנפות: ולא בעלת שלש ולא בעלת חמש, כנגד ארבע לשונות של גאולה שנאמר במצרים והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי. פתיל תכלת: על שם שכול בכורות. תרגומו של שכול תכלא. ומכתם היתה בלילה וכן צבע התכלת דומה לצבע רקיע המשחיר לעת ערב. ושמונה חוטים שבה, כנגד שמונה ימים ששהו ישראל משיצאו ממצרים עד שאמרו שירה על הים". 

והביאור בכל זה: לרש"י קשה מדוע נאמר "אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים" בשייכות למצוות ציצית דוקא. ועל זה מפרש רש"י: "על מנת כן פדיתי אתכם שתקבלו עליכם גזירותי" ("וזכרתם את כל מצוות ה'" ולכן כולל את כל גזרותי). אך ביאור זה אינו מספיק כי ציצית רק מביא לזכירה שמביא לשמירת אך הוא עצמו אינו כל "גזרותי" ולכן מביא עוד פירוש: "אני הוא שהבחנתי במצרים בין טיפה של בכור וכו' לתולה קלא אילן ואומר תכלת הוא". אך הקושי בפירוש זה הוא שעל פי זה ציצית שייכת למכת בכורות אך לא ליציאת מצרים. 

ולכן מביא רש"י מיסודו של רבי משה הדרשן להוסיף ביאור בפירוש הראשון. והביאור: על פי דרך הדרש הנה על ידי מצוות ציצית הנה "ועשיתם את כל מצוותי" שכאילו קיימו את כל המצוות (ולא רק שמצוות ציצית מביא לעשיה). ולכן מביא פסוק זה ולא הפסוק "וזכרתם את כל מצוות ה'" שנאמר לפני כן.

אך עדיין אינו מובן שהרי גם שבת ועבודה זרה שקולים כנגד כל המצוות – ובפשטות יותר. ולכן מביא את הדרש שלא רק כללות מצות ציצת שייכת ליציאת מצרים אלא גם הפרטים. "על כנפי בגדיהם כנגד ואשא אתכם על כנפי נשרים", "על ארבע כנפות כנגד ד' לשונות של גאולה". 

"תכלת: על שם שכול בכורת תרגום שכול תכלא". דהנה אף שהיציאה בפועל היה ביום ט"ו מכל מקום למעלה נפעלה הגאולה כשהקריבו את קרבן פסח, ודם מילה וכו', ולכן "צבע התכלת דומה לרקיע המשחיר לעת ערב" שעת ערב הוא זמן קרבן פסח שאז נפעלה הגאולה ברקיע. ורש"י מעתיק גם את המילה "פתיל" כדי לבאר שכמו שהפתיל נמשך מהבגד למטה כך ענין הציצת מרמז לההמשכה דהגאולה מהרקיע למטה. 

והנה רש"י ממשיך ששמונה חוטין קאי על שמונה ימים משיצאו ממצרים (מיום י"ד, כנ"ל) עד שאמרו שירה. שכמו שמתחיל למנות מההתחלה דיציאת מצרים כפי שהוא למעלה כך הסיום דיציאת מצרים הוא כשבני ישראל ראו ש"לא נותר בם גם אחד" וזה הביאם לומר שירה.

מיינה של תורה: חוטי לבן קאי על אהבה, ותכלת קאי על יראה. והתחלת העבודה היא ב"סור מרע", ולכן מפרש רש"י תכלת לפני לבן (אף שתכלת הוא רק פרט דהמצווה, ושמונה חוטי לבן הוא המצוה גופא). והנה בזמן הזה שאין לנו חוטי תכלת, הנה "אנן בחביבותא תליא מילתא" שעיקר העבודה היא העבודה מאהבה.