ברש"י (כא, לד-לה): "אל תירא אותו: שהיה משה ירא להלחם שמא תעמוד לו זכותו של אברהם וכו'. ויכו אותו: משה הרגו כדאיתא בברכות בהרואה עקר טורא בר תלתא פרסי וכו'".

צריך להבין מדוע מפרש רש"י בפשוטו של מקרא שמשה הרגו, והרי נאמר "ויכו" לשון רבים? ואין לומר שהסיבה לכך הוא הבטחת ה' למשה "כי בידך נתתי", כי לשון זה נאמר גם בנוגע לסיחון, ושם אין רש"י מפרש שמשה הרגו, כי בפשטות "בידך" קאי על כל בני ישראל. 

והביאור: רש"י מדגיש שהיה משה ירא, משא"כ שאר בני ישראל, מפני שלשאר בני ישראל היה עוג רק סתם גוי, אך משה ירא שמה תעמוד לו זכותו של אברהם. והנה, "כי בידך נתתי אותו" נאמר בהמשך ל"אל תירא אותו" שקאי רק על משה ולכן מפרש רש"י שגם ההמשך "כי בידך" קאי על משה. 

והטעם שנאמר לשון רבים - "ויכו" - מרמז רש"י באמרו "עקר טורא בת תלתא פרסי". והביאור: על ידי זה רצה עוג להרוג את כל בני ישראל (שהרי מחנה ישראל היה ג' פרסי), ואם כן על ידי שרצה להרוג את כל בני ישראל איבד את זכותו של אברהם, ואם כן מאז משה הוא בכלל כל ישראל – שגם הוא לא פחד מעוג, ולכן נאמר לשון רבים כי משה הוא ככל ישראל. ועוד שעל ידי שעוג רצה להרוג את כל בני ישראל, התחייבו כל בני ישראל להרגו משום "הבא להרגך השכם להרגו", ואם כן משה הרגו בשליחות כל ישראל. 

מיינה של תורה: כמו שבעוג הנה מתחילה היה זה "בידך נתתי" – נס בשביל משה, אך בפועל היה זה הצלה עבור כל בני ישראל, על דרך זה בנוגע לי"ב תמוז, שהוא חג הגאולה דכ"ק מו"ח אדמו"ר, אך ההצלה היה גם לכל אשר בשם ישראל יכונה.