במדרש: "קפץ קרח ואמר למשה טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית אמר לו חייבת בציצית אמר לו קרח טלית שכולה תכלת אין פוטרת עצמה ארבע חוטין פוטרות אותה? בית מלא ספרים מהו שיהא פטור מן המזוזה אמר לו חייב במזוזה אמר לו כל התורה כולה רע"ה פרשיות אינה פוטרת את הבית פרשה אחת שבמזוזה פוטרת את הבית? אמר לו דברים אלו לא נצטוית עליהן ומלבך אתה בודאן".

הביאור בזה: קורח רצה במחלוקת, ולכן חלק על משה שהוא בחינת התורה שניתנה לעשות שלום בעולם, ורק מפני שאהרן היה זה שבפועל הביא את השלום לכן בפועל חלק על אהרן.

הביאור בזה: במתן תורה נעשה חיבור עליונים ותחתונים שמרומז באות ה'. שבאות ה"א ישנו קו עליון וקו הימין שמחוברים יחדיו - שמורים על מחשבה ודיבור, וקו השמאל שמורה על המעשה שלכן הוא בהבדלה מב' הקוים כמו שהמעשה נפרד מהאדם. אך קו השמאל אינו יורד למטה מקו הימין ואינו עולה עד קו העליון, שהוא ענין שהמעשה הוא כפי העליונים ואינו יורד למטה יותר מן העליון, ומרגיש שהוא בפירוד מהעליון וממילא המעשה הוא בהרגש הרצוא להתקרב לעליון. 

זאת אומרת שצריך להיות מטה, והמטה צריך להתנהג כפי העליון, וצריך להיות תשוקה בתחתון לעלות למעלה. 

וג' אותיות דקרח הם בשינוי מכפי שצריך להיות על פי החיבור דעליונים ותחתונים. דאות ק' הוא שהמעשה יורד יותר מהעליון, שמספיק שישנו מעשה ואין צריך שהמעשה יהיה חדור באהבה ויראה, שהוא ענין המחלוקת על תכלת, שכשישנה טלית שכולה תכלת, כשקיום המצות הוא בביטול מצד האמונה אזי טען קרח שאין צריך ציצית שהו"ע אהבה ויראה. ואות ר' הוא המחלוקת על מזוזה, שטענתו היתה שכשישנה עבודה פנימית – בית מלא ספרים - אין צריך מעשה – מזוזה. ואות ח' הוא המחלוקת על הכהונה, שהוא ענין שהעוסק במעשה, בתחתון, טוען שהוא מיוחס כמו העליון ולכן אינו צריך להיות ברצוא וצימאון לעלות למעלה. 

והנה, המחלוקת על הכהונה הוא הענין הכי חמור, כי בטעות דאות ק' ואות ר' הנה סוף כל סוף ירגיש האדם שטעה ויתקן את טעותו. אך כשחושב שהוא שלם אזי לא יוכל להשתנות.