ברש"י (לג, מ): "וישמע הכנעני: כאן לימדך שמיתת אהרן היא היא השמועה, שנסתלקו ענני הכבוד וכסבור שניתנה רשות להילחם בישראל לפיכך חזר וכתבה".

וצריך להבין: מסיום הרש"י "לפיכך חזר וכתבה" משמע שרק סיום הרש"י מבאר את היתור של "וישמע הכנעני", ואם כן מהו הקושי שרש"י מבאר בהתחלת פירושו? ועוד צריך להבין, הרי רש"י פירש עד"ז בפרשת חוקת.

והביאור בזה: בפרשתנו נאמר "הכנעני מלך ערד והוא יושב בנגב בארץ כנען", זאת אומרת ש"יושב בנגב" אינו תיאור הכנעני אלא רק מפרט היכן ישב. משא"כ בפרשת חוקת נאמר "הכנעני מלך ערד יושב הנגב", ששם "יושב הנגב" הוא תיאור הכנעני. והביאור בזה הוא, "יושב הנגב" קאי על עמלק, ואם כן בפרשת חוקת קאי על שמועה שפועלת שרק עמלק ש"מזומן בכל עת לפורעניות", ואם כן מיד שישנה אפשרות, כשנסלקו ענני הכבוד, בא להילחם בישראל. משא"כ בפרשתנו קאי על שמועה שפועלת לא רק על עמלק אלא גם על שאר אומות, והוא ש"כסבור שניתנה רשות להילחם בישראל", ששאר האומות יבואו להילחם רק עם חושבים שניתנה רשות, משא"כ עמלק אינו צריך לרשות, אלא מחכה בשביל האפשרות. 

וזהו הדגשת רש"י שמיתת אהרן היא היא השמועה (ולא שהעיקר הוא שנסתלקו ענני הכבוד), שמיתת אהרן היא הפועלת שחשבו שניתנה רשות וכו'. 

והטעם שענין זה נתפרט פה, שהשמועה היתה פועלת גם על שאר האומות מצד מיתת אהרן, הוא מפני שבפרשתנו (שבו חל, בכמה שנים, הסתלקות אהרן) ישנם כמה וכמה פרטים בנוגע למיתת אהרן, ולכן הובאה פה גם פרט זה.

מיינה של תורה: מזה רואים את הקשר שבין הפרשה למועד שבו קוראים אותה, ומזה ישנה לימוד בנוגע לשיעורי חת"ת ללומדם ביומם ולא לאחרם ליום הבא.