ברש"י (לו, יא): "מחלה תרצה גו': כאן מנאן לפי גדולתן זו מזו בשנים ונשאו כסדר תולדותן ובכל המקרא מנאן לפי חכמתן ומגיד ששקולות זו כזו".

צריך להבין: לכאורה מסתבר לומר להיפך, שבפעם הראשונה שבו נמנו, בפרשת פנחס (כו, לג) בשייכות ללידתם, "וצלפחד בן חפר לא היו לו בנים כי אם בנות", נמנים כסדר גדולתן בשנים, והשינוי בפרשת מסעי הוא כסדר חכמתם. ועוד, שלכאורה "מנאן לפי חכמתם" הוא בסתירה ל"שקולות זו כזו", ועד שבגמרא ישנה מחלוקת בין ב' דיעות אלו.

ועוד קשה מדוע מפרש רש"י בפרשת פנחס – עה"פ (כז, א) "ותקרבנה בנות צלפחד מחלה נועה וגו'" - "ולהלן הוא אומר ותהיינה מחלה תרצה, מגיד שכולן שקולות זו כזו לפיכך שינה את סדרן", לכאורה הקושיא אינה מתעוררת עד פרשתנו, ואם כן מדוע מפרשה רש"י שם?

והביאור בזה: הקושי בפרשת פנחס בפסוק "ותקרבנה" אינו טעם השינוי אלא זה שנמנו עוד פעם. ועל זה מפרש רש"י שהחידוש במנינם בפעם השניה אינה חידוש על הפעם הראשונה, אלא חידוש בשייכות להנאמר לקמן בפרשת מסעי, ששם ישנו שינוי הסדר ללמד ששקולות הן. 

ואין לומר שהיינו יודעים ששקולות הן מזה שישנה חילוק בין הפעם הראשונה (כו, לג) לפעם השלישית (פרשתנו לו, יא), וא"כ עדיין קשה מדוע מנאם הכתוב בפעם השניה בפסוק "ותקרבנה" (כז, א), כי אז היינו לומדים שטעם השינוי הוא מפני שבפעם הראשונה מנאן לפי סדר תולדתן ובפעם השלישית מנאן לפי חכמתן, ולכן נזכרו גם בפסוק "ותקרבנה גו'" ללמדנו ששקולות זו כזו. 

ועל פי זה מובן ש"מנאן לפי חכמתם" אינו בסתירה ל"שקולות", כי "מנאן לפי חכמתם" אין פירושו שהיו חילוקים בחכמה שלהם, אלא שהמנין הראשון קשור עם חכמה שהרי טענו טענה, והמנין בפרשת מסעי - ששם נימנו כסדר גדולתן - גם כן שייך לחכמה כי "רוב שנים יודיעו חכמה", ומזה שישנה שינוי בין ב' המנינים השייכים לחכמה יודעים ששקולות הן. 

עוד ביאור: בחכמה ישנה חכמה שבאה על ידי יגיעה, ועל זה קאי הסדר בפעם הראשון בפרשת פנחס (שנועה היא השניה אף שהיתה הכי צעירה), והיתור ב"ותקרבנה" הוא להודיענו ששקולות זו כזו מצד החכמה שבאה על ידי רוב שנים, שבצירוף החכמה דרוב שנים והחכמה שבאה על ידי היגיעה, הנה נועה ותרצה שקולות.