ברש"י (א, א): "וידבר - במדבר סיני באחד לחדש: מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה כשיצאו ממצרים מנאן וכשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים כשבא להשרות שכינתו עליהן מנאן. באחד בניסן הוקם המשכן ובאחד באייר מנאם".

צריך להבין מהו ענין המנין למעלה, הרי הקב"ה יודע את מנין בני ישראל. ומהו הפירוש "כל שעה", הרי עד אז נמנו רק ג' פעמים, ובכל הזמנים נמנו רק ט' פעמים? ומדוע מנאם באחד באייר ולא מיד כשבא להשרות שכינתו עליהם?

והביאור בזה: ענין המנין - שבו שווים כולם – הוא גילוי נקודת היהדות, דזהו הפירוש "להודיע" – לגלות. והפירוש "כל שעה" הוא שמטרת הגילוי הוא שנקודת היהדות תאיר תמיד - "כל שעה". 

והנה, בגילוי נקודת היהדות ישנם ג' מדריגות: (א) שהגילוי אינו פועל על הכוחות פנימיים, שזה היה כשיצאו ממצרים. (ב) שהגילוי פעל על הכוחות הגלויים, אך לא שהשכל (וכללות הכוחות הגלויים) מצד עצמו מרגיש ומבין מתאים כפי עצם הנשמה, שזהו בדוגמת הזמן שלפני הקמת המשכן (והכנה להקמתה). (ג) שעצם הנשמה מאירה בכוחות הגלויים שהשכל מצד עצמו מבין בהתאם לעצם הנשמה, שזה היה בהקמת המשכן שענינו אתערותא דלתתא. וזהו שהמנין היה גם על ידי אהרן, כי נוסף לשושבינא דמלכא היה צריך להיות גם שושבינא דמטרינותא כדי שהגילוי יהיה מצד בני ישראל. 

וזהו השייכות למתן תורה שבו ישנם ב' הענינים, "העליונים ירדו לתחתונים" ו"התחתונים יעלו לעליונים".