ברש"י (ד, כ): "ולא יבאו לראות כבלע את הקדש: לתוך נרתק שלו כמו שפירשתי למעלה בפרשה זו ופרשו עליו בגד פלוני וכסו אותו במכסה פלונית ובלוע שלו הוא כסויו".

צריך להבין מדוע מעתיק רש"י בדיבור המתחיל את התיבות "ולא יבואו לראות"? ומדוע אינו מפרש בקיצור "כשמכסין אותו"?

והביאור בזה: לא מוצאים בשום מקום לשון בליעה על כיסוי, דבליעה משמע שהדבר מתבטל, ובכיסוי הנה אדרבא הכיסוי טפל להכלי. ולכן קא סלקא דעתך לפרש ש"כבלע" פירושו כשפרקו את המשכן (כמו "בלע ה' ולא חמל"), ולזה מעתיק רש"י "ולא יבואו לראות", שזהו ציווי שחל עליהם גם לאחר שפירקו את המשכן כל זמן שלא כיסו את הכלים, כמ"ש לפני כן "וכלה אהרן ובניו לכסות גו' ואחרי כן יבואו בני קהת", א"כ אי אפשר לפרש ש"כבלע" פירושו פירוק שאז ישתמע שלאר הפירוש יכולים לראות, היפך הכתוב "ולא יבואו לראות". ולכן מעתיק רש"י בד"ה "ולא יבואו לראות" שזהו ההכרח לפרש ש"בלוע שלו הוא כיסויו".

וכדי לבאר מדוע נאמר הלשון בליעה אומר רש"י "ובלוע שלו זהו כסויו", שהבליעה נעשה ע"י ש"כיסו אותו במכסה פלוני" לאחר ש"ופרשו עליו בגד פלוני", שעל ידי ב' כיסויין מתבטל, על דרך הדין "בית שיש בו ספר תורה או תפילין כו' שיניחם כלי בתוך כלי". ואף שב"כלי שהוא כלין אפילו עשרה מאני כחד מאני דמי", מכל מקום בנדון דידן הנה אף שהבגד (הנרתק) התאים לכל כלי (שזהו ההבדל בין בגד למכסה, שבגד הוא כפי הכלי), מכל מקום המכסה לא היה מיוחד לכלי מסויים, שהמכסה שעל הבגד הוא "אינו כלין". 

והנה, בארון היה שינוי משאר הכלים שבתחילה כיסו את הארון ב"פרוכת המסך" ואח"כ ב"כסוי עור תחש" ואח"כ  "בגד כליל תכלת", ובגד זה לא היה כשאר הבגדים - מתאים למדה המצוצמצת של הכלי כי א"כ א"א שהבגד יהיה מעל ל"כסוי עור תחש" - שלא היה מתאים למדה המצוצמית של הכלי. וא"כ בנוגע לארון הכיבוי נקרא בגד משום שהיה מיוחד לארון. 

(שזהו מהענינים מופלאים שברש"י זה: שהדין הוא שכלי בתוך כלי הנה רק אחד מהם צריך להיות "אינו כלין", לא שנא עליון ולא שנא תחתון - כי ה"בלוע" נעשה לא רק ע"י הכלי החיצון אלא ע"י שניהם. ולרש"י ישנו מקור לזה מפסוק מפורש, שהרי בארון היה הבגד - "כיסוי עור תחש" שהוא "כלין" שהיה מתאים למדת הארון - על הנרתק שהוא "אינו כלין", וא"כ ה"אינו כלין" היה התחתון, ובאם ה"בלוע" נעשה דוקא ע"י החיצון א"כ בנדון זה אין זה נחשב "בלוע" שהרי החיצון הוא "כלין").

והנה בארון היה פרוכת המסך, כסוי עור תחש, ובגד. והענין ביינה של תורה: התורה ניתנה דוקא לבני ישראל כפי שהם במצב ש"אב ואם יש לכם" – כפי שהם בגוף גשמי - "יצה"ר יש בכם", ו"בין העמים אתם שרויים". וזהו ענין הג' כיסויים שהיו על הארון. פרוכת המסך מורה על הגוף, שהוא חלק מהקודש, דבגוף של יהודי ישנה קדושה. בגד כליל תכלת הוא ענין נפש הבהמית, שעשוי כפי מדת נפש האלוקית, ואינו מסתיר לגמרי על נפש האלוקית (כי הוא מתאים למדת הכלי ויודעים איזה כלי נמצא בתוכו) כי הוא "שד משדין יהודאין". וכיסוי עור תחש הוא ענין "בין העמים אתם שרויים", שמכסה לגמרי. 

והנה אל יפול האדם ביאוש מכל הסתרים אלו, דאדרבא המסעות – ענין העלי' – יכול להיות דוקא ע"י כבלע את הקודש.