לרבי העיקר הוא "מוצא שפתיך תשמור" - ולכן נדר קטן והביא גדול לא יצא, שהרי אמר קטן (ורבי אזל לשיטתיה שמפרש לשון התורה או בני אדם כפשוטו ובכל הפרטים). ולרבנן העיקר הוא "ועשית כאשר נדרת" - שתוכן הנדר הוא שיביא ממין הצאן להקב"ה, ולכן "קטן והביא גדול יצא".
הרמב"ם מביא את הדין ש"כל דבר שהוא לשם הא-ל הטוב שיהיה מן הנאה והטוב" בשייכות לקרבנות דוקא, כדי להדגיש שזהו דין בהחפצא, שהקרבן צריך להיות מהודר. שלכן מדגיש "וישע ה' אל הבל", ומוסיף "ואל מנחתו", כי ההידור קשור עם גדר החפצא דהקרבן.
ב' הענינים דפסוק כ"א - (א) חרס שבלע נעשה כל הכלי קודש, ולכן צריך לשבור את הכלי מפני שכל הכלי נעשה נותר (שגדרו דבר שאי אפשר לשברו), (ב) ובכלי נחושת צריך רק להוציא את הבליעה - מתאימים לב' הענינים בפסוק כ' - (א) האוכל שבלוע מחטאת נעשה כולו כחטאת, (ב) צריך לכבד רק את מקום הדם שהוזה על הבגד (ולא את כל הבגד).
ג' האופנים בביאור שיעור השתחויה תלוי בשאלה האם גדר שהייה בעת ההשתחויה כלפי חוץ הוא (א) שאין זה גדר השתחויה, אלא גדר של שהייה. (ב) גדר השתחויה, ורק שחסר בהשיעור. (ג) כשישנו שיעור אזי נעשה גדר של השתחויה.
קדשי שעה הפועלים על כל הדורות חמורים מקדשי שעה סתם, אך לרש"י ה"ז רק בנוגע לחלק הקרבן הנקרב (משא"כ בחלק שהכהנים אוכלים, שלכן "אם שמעת בקדשי שעה אין לך להקל בקדשי דורות"), ולהש"ס ה"ז גם בנוגע אכילת כהנים (ולכן הלימוד הוא "ק"ו ממעשר הקל").
לרש"י יולדת בדמי טהרה רק "קרוי' טמאה" מצד חטא עץ הדעת (שאינו חטא שלה). שלרש"י הטעם שיולדת מביאה חטאת הוא משום שצער הלידה קשור לחטא עץ הדעת.
טומאת (וטהרת) המצורע תלויה בכהן, דדוקא כהן איש החסד יכול לפסוק שאדם טמא, כי הכהן יחפש למצוא שהוא טהור.
בדין האומר "קרבנו של מצורע זה עלי" ישנם ב' חידושים: (א) בהלכות נדרים שעל הנודר חלה חיוב להביא את הקרבן של המצורע – ומצד זה החיוב תלוי באם המצורע עני או עשיר. (ב) מצד המתכפר, שמתכפר בקרבן המביא, כי המביא הוא במקום החוטא, ולכן אם היה הנודר עשיר צריך להביא קרבן עשיר אף אם המצורע הוא עני.
הפסק של שניים וחצי סדרות בין מיתת שני בני אהרן להציווי ד"ואל יבוא" הוא כדי לרמז שגם בעל עס' יכול להיות בתנועה ד"שוב", שהרי ניתן לאדם הכח להבדיל בין הטמא ובין הטהור, לברר את העולם, ואם כן יכול להיות ב"שוב" ולא יפול למטה.
השעיר מכפר על העבירה – החפצא, ויוה"כ מכפר על הגברא. ולכן בנוגע לשעיר - לחפצא - ישנה חילוק בין העבירות, כי הכפרה היא על החפצא של החטא. ביוה"כ מתגלה עצם הנפש, ולכן אין צריך לכפר על החטא – כמו שעיר המשתלח – אלא מלכתחילה אין שייך פגם – "לפני הוי' תטהרו".
בתלמיד חכם ישנו ענין מיוחד והוא שגם כשיש גנות לחבירו, הוא מספר רק בשבח חבירו וזה מבטל – שלא רואים את הגנות.
אף ש"אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם", יכול הבינוני להקנות את הגוף לפירותיו, על ידי שמעורר אהבת ה' בתפילה הרי הנפש הבהמית הוא כישן, וזה פועל גם על כל היום. בנוגע להקדש - בעניני קדושה - ישנו חיוב - ונתינת כח - על הגברא לקיים את נדרו.
רש"י אינו מבאר מדוע השאלה "כי תאמרו מה נאכל" נאמר לאחר כמה דיני יובל ואונאה, ולא מיד אחר שמיטה, והוא מפני שבכל מקום שנאמר קושיא בתורה צריך לברר איזו סוג בן מקשה קושיא זו. ובפרשתנו י"ל שקושיא זו היא קושית הבן חכם, והקושיא אינו מחסרון אמונה בה', אלא שלאחר שלומד שה' אומר "ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשובע גו'" רוצה לדעת באיזה אופן תהיה הברכה.
להרמב"ם בהתחלת ימות המשיח לא יבטל דבר ממנהגו של עולם, ואח"כ, יהיה שינוי מנהגו של עולם. ולכן בנבואות שבאים בהמשך ל"ויצא חוטר מגזע ישי" מפרש שזהו משל, אך בנבואות שמתארים את מצב העולם ללא קשר למלך המשיח, ע"ד "והשבתי חי' רעה מן הארץ", מפרש שזהו כפשוטו אך בתקופה הב'.
לרש"י אף ש"והתוודו", מכל מקום הוידוי הוא מצד יסורי הגלות, ולכן אין זה נקרא תשובה. ולכן אין רש"י צריך לבאר מדוע נאמר "והבאתי אותם אל ארץ אוביהם" לאחר הוידוי. והחידוש בגאולה העתידה - ש"סוף ישראל לעשות תשובה" - הוא שהתשובה תהיה מצד ישראל עצמם.
בדבר לימוד הרמב"ם:
תקנת לימוד ספר היד החזקה להרמב"ם ע"י כל ישראל בשלשה מסלולים: ג' פרקים ליום, פ"א ליום, ספר המצוות.
תקנת לימוד ספר היד החזקה להרמב"ם ע"י כל ישראל בשלשה מסלולים: ג' פרקים ליום, פ"א ליום, ספר המצוות.
הדרן על הרמב"ם:
גדרו ומעלתו של קיום מצות תלמוד תורה לעתיד לבוא; שלימות ההשגה; ביאור גדר "כתר תורה" שברמב"ם הל' ת"ת (פ"ג ה"ו); ענין הדעת אצל "כל באי עולם" דלע"ל.
גדרו ומעלתו של קיום מצות תלמוד תורה לעתיד לבוא; שלימות ההשגה; ביאור גדר "כתר תורה" שברמב"ם הל' ת"ת (פ"ג ה"ו); ענין הדעת אצל "כל באי עולם" דלע"ל.
הדרן על הרמב"ם:
ביאור אופן ידיעת ה' לעת"ל ע"פ ביאור דברי הרמב"ם בתחלת ספרו בגדר מצוות ידיעת ה', שיש אמונה בה' לפני הציווי, ידיעה שכלית שאחרי הציווי, וידיעה שלמעלה מגדר ידיעה שכלית; ג' פרטים מעין זה בחיוב האמונה בביאת משיח; ביאור הפסוק שבתחלת הרמב"ם "אז לא אבוש בהביטי אל כל מצוותיך".
ביאור אופן ידיעת ה' לעת"ל ע"פ ביאור דברי הרמב"ם בתחלת ספרו בגדר מצוות ידיעת ה', שיש אמונה בה' לפני הציווי, ידיעה שכלית שאחרי הציווי, וידיעה שלמעלה מגדר ידיעה שכלית; ג' פרטים מעין זה בחיוב האמונה בביאת משיח; ביאור הפסוק שבתחלת הרמב"ם "אז לא אבוש בהביטי אל כל מצוותיך".
הדפסת קובצי חידו"ת ברמב"ם:
הדפסת קובצי חידושים בתורת הרמב"ם לקראת יום הולדתו בערב פסח, בקשר לסיום ס' הרמב"ם.
הדפסת קובצי חידושים בתורת הרמב"ם לקראת יום הולדתו בערב פסח, בקשר לסיום ס' הרמב"ם.
"רבה ור' זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי, איבסום, קם רבה שחטי' לר' זירא" (מגילה ז, ב); ביאור חטא נדב ואביהוא; כלות הנפש; סיפור אדה"ז ור' אברהם המלאך שאחרי לימוד פנימיות התורה אכל "בייגל פיט פוטער"; דוגמאות מעין הנ"ל בדורות אלו.
ב' טעמים לחגיגת ל"ג בעומר: שבו פסקו תלמידי רע"ק למות; הילולא דרשב"י. (ס"ב) נקודת הטעם הראשון - אחדות ישראל, שלילת "לא נהגו כבוד זה בזה"; והקשר לה"תהלוכה", כינוס והתאחדות דילדי ישראל. (ס"ג) הטעם השני - רשב"י שהי' באופן של "מסירת נפש", "תורתו אומנותו" ו"יכול לפטור את הועלם כולו מן הדין"; וכן ילדי ישראל שבעת אמירת "מודה אני" הם בבחי' מס"נ, ו"תורתם אומנם" כי "מלאכתם נעשית ע"י אחרים", ופוטרים את העולם מן הדין בזכות "הבל פיהם של תשב"ר" וע"י הדלקת נש"ק של בנות קטנות. (סי"ב) חיזוק לעבודה בגלות מדברי רשב"י ש"כל מקום שגלו (ישראל) שכנה עמהם". (סכ"ו) הקשר לשיעור הרמב"ם היומי (הל' תפלה רפ"ב) אודות ברכת המינים. (סל"ד)
הוראה ע"ד עריכת התוועדות בש"פ במדבר, ער"ח סיון.
ביאור הפסוק "אדם כי יקריב גו'" ע"פ חסידות והקשר לישיבת "תומכי תמימים" / בדיקת סכין דשחיטה / מ"מ לספרי קבלה המבארים ענין השחיטה / שקו"ט בדין טריפה אם חוזר להכשירה.
דין שטר שנכתב זמנו למלכים ולא מניסן / שקו"ט אודות המנהג לקרוא פ' הנשיאים בימי ניס מתוך ס"ת.
ברכות שנות תשד"מ-תשמ"ו.
הערות בהגש"פ עם לקוטי טעמים ומנהגים: שקו"ט בטעם אמירת "באהבה מקרא קודש" בקידוש דיו"ט שחל בשבת; טעם ההמנעות מאכילת ה"זרוע"; טעם אמירת "טאַטע כו" לפני "מה נשתנה" גם במי שאין לו אב; טעם שאין שואלים ב"מה נשתנה" על הד' כוסות; לשון הבבלי "חזי" והירושלמי "חמי"; פירוש התואר "הגדה" ומקורו; סימני הסדר בחרוזים; פסוקי חכם ותם בלשון יחיד והרשע בל' רבים; טעם שאין אומרים "באהבה מקרא קודש" ביו"ט / מקור למ"ש בשיחת פסח תש"ג שבן זומא הי' בבדידות / הערות בתרגום הגדה לאנגלית; שלילת דברי הרה"צ מזידיטשוב שבמקום "בכורין מתענין" צ"ל "בכורין מתענגין" / שקו"ט בענין מצה ישנה, מצה שאין בה טעם / מצה - מיכלא דמהימנותא / אכילת "מיכלא דמהימנותא" ממוסד של נשיא הדור / הוראה מזה שפסח הוא בחודש האביב / גאולת מצרים בזכות נשים צדקניות שעיקר מעלתן בענין הבטחון / זמן תספורת השערות למי שמלאו לו ג' שנים בחוה"מ פסח.
לימוד מס' סוטה בימי הספירה / הפורעניות בשבתות ור"ח שבימי הספירה / ל"ג בעומר אינו קשור כל עם מלחמת בר כוכבא / זמן תספורת למי שמלאו לו ג' שנים בימי ספה"ע / אם לסדר חתונה באור לל"ג בעומר / ספה"ע וחה"ש בעובר את קו התאריך.
ענין גמל ע"פ קבלה ודרוש.
שקו"ט בדברי המגיד מקאזניץ ע"ד שמו של המלאך הממונה על ההריון / הנהגות הורים בזמן ההריון / מספר הכסאות שבברית מילה / הטעם שלא פסק המחבר בשו"ע (סרס"ב) כהדיעה שהביא בבית יוסף שם שביום המעונן הרשות ביד האדם לדחות המילה / שקו"ט בענין "האידנא דדשו בה רבים כו'" / ביאור המדרש שלא נברא כל אדם מהול כי הבריאה היא "לתקן" וההוראה מזה בכללות עבודת האדם; "רבי מכבד עשירים".
אופני מניעת הריון באשה שסכנה לה שתתעבר / אופני בדיקת הזרע במי שלא נתברך בבנים / תקון על החטא הידוע / אי נהגינן שהנשים לא תתרחצנה בימי ליבונן / מקור למ"ש בלקו"ת (שלח מב, ב) שנדה וזבבה טהרתן במים חיים / מי שמצא שהמים במקוה לא הגיעו לנקב ההשקה / ב' ענינים בשיעור מי המקוה, בפעולת הטבילה ובשיעור המקוה / שקו"ט בדיני חציצה / שיטת הרא"ש בפירוש "מי גבאים"; החילוק בין "וזרקתי עליכם מים טהורים גו'" ל"ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" - ב' תקופות לע"ל / ביאור הרלוי"צ ז"ל (אבי כ"ק אדמו"ר שליט"א) א"פ קבלה במאמר המשנה (מקוואות ספ"ז) "מחט שהיא נתונה כו'"; לפי זה - ביאור הבבא שלפני' מקוה שמימיו מרודדין כו'" ע"פ קבלה ובעבודת האדם / הידורי אנ"ש בתיקון המקוה / תיקון המקוה דאדמו"ר מהורש"ב נ"ע / טעם מנהגנו שלא להשתמש בברז של גומי במקוה / ב' בורות במקוה - א' להשקה וא' לזריעה / להחמיר במקוה לצאת כל הדיעות / מעלת יופי חיצוני של מקוה / הרמז בענין הטבילה במקוה ע"פ דברי הרמב"ם סוף הל' מקוואות / מעלת והכרח טהרת המשפחה / בדורנו בפרט אין מקום לבושה אודות דיבור בעניני טהרת המשפחה / קביעות לימוד בהלכות טהרה לנשים / שלום בית ע"י זהירות בטהרת המשפחה / אופן התפלה לרפואה תלוי אם החולה נולד בטהרה / תיקון למי שדואג שנכשל במקוה שאינה כשרה / תיקון למי שנכשל בדיני טהרה / ברכת זחו"ק ע"י זהירות בטהרת המשפחה / מעלת יסוד איגוד שומרי טהרת המשפחה.
ר"ת אברהם יצחק יעקב רחל.
שיחת י"ט אייר תשי"ב - סיום השבעה: ענין ירידה צורך עלי'.
הקשר ד"כיסוי הדם" לעבודת ערב יום כיפור / עיקר העזרה לארה"ק היא ע"י חיזוק התומ"צ שם, כי ארץ ישראל אינה סובלת חטאים.
ביאור דברי הזהר (ח"ב פט, א. ח"ג פא, א) "זכור את יום השבת לקדשו וכתיב קדושים תהיו כו' תהיו ודאי" / ביאור בתניא ספל"ב אודות אלו שמצוה לשנאותם; ביאור הלשון "והן לא לא הפסיד כו'" / חלוקת סוגי בני ישראל שאינם שומרים תומ"צ / ילד שהגיע לגיל ד' / שקו"ט והערות בשו"ת הצ"צ (חיו"ד סצ"ג) בדין גילוח הזקן במספרים כעין תער ושלא כעין תער / אופנים שונים בהעברת שער הזקן (ע"י תער, סם וכו') - התלויים בדרגתו של האדם.
הליכת כהנים על קברי צדיקים / ביאור לשון התניא (חנוך לנער) "ומצות החינוך היא ג"כ במ"ע כמ"ש בא"ח סימן שמ"ג" / ההמשכה הרוחנית ע"י פעולות דקטנים ומ"ע שהזמ"ג דנשים; החילוק בין ת"ת לשאר מצוות לענין חינוך; לדעת אדה"ז - חיוב חינוך הוא מדרבנן / פירוש ל' אדה"ז בשו"ע או"ח סקפ"ו ס"ג / ישוב הסתירה בין המבואר במ"א שאין הפרש בחיות בין מוח וצפורן להמבואר בלקו"ת ד"ה ונקדשתי שהחיות שבראש נעלה יותר / הוראה ולימוד מענין קצירת העומר.
אכילת מצה בסעודת יום י"ד אייר.
ביאור מאמר הזהר (ח"ג קח, א) "עבדין פטורין מעול מלכותא דלעילא".
בן שבעים לשיבה - ובתק"ז (תכ"א) "לית שיבה פחותה משתין"; פלוגתת בבלי וירושלמי / מעלת בן ששים.