הטעם שזכרון הנס דשבת הגדול נקבע ליום בשבוע ולא ביום החודש כשאר המועדים (נוסף על הטעם צדדי משום שביו"ד ניסן מתה מרים ונקבע בו תענית כשחל בחול) יובן בהקדים ששבוע הוא ענין הבריאה והטבע (שלכן אין שינויים במהלך השמש), וחודש הוא ענין שלמעלה מהטבע - "משבחר הקב"ה בעולמו" - שזה מורה על תוספת עילוי בעולם. 

והנה זה שבכורי מצרים לחמו באבותיהם אינו ענין שלמעלה מהטבע (שהרי הבכורים האמינו לדברי בני ישראל בנוגע למכת בכורות), ואם כן הנס אינו ענין שלמעלה מהטבע ולכן נקבע לימי השבוע.

אך מכל מקום נקרא שבת הגדול, כי אמיתית גדלות הנס ניכר כשבכוחו לשנות את הטבע ולא רק לשדד את הטבע, ועל דרך "אימתי הוא גדול" - "הוא" קאי על שם הוי' שלמעלה מהטבע, "כשהוא בעיר אלוקינו" כשבא בהנהגה טבעית, ד"אלוקים" בגמטריא הטבע.